רב לכם סוב. וס"ד אתם עוברים את גבול אחיכם בני עשו:
שנו רבותינו. משנה ריש פאה:
שאלו תלמידיו. ירושלמי ריש פאה קדושין ל"א פסיקתא סוף פ' כ"ג ושם בשם ר' יוחנן:
אלא דייך אמי. ושם לא גרס תיבת אלא. וגורס עוד בפסיקתא ולא עוד אלא שנשר קורקודיקון מידה והושיט ידו ונתנו לה שלא תצטער:
באותה שנה. בירושלמי ובפסיקתא הגי' באותו לילה ושארי שינויים רבים בכל המקומות הנ"ל:
כמה גדול. למד שני דברים כמה חיוב המצוה ובמה גדול השכר:
א"ר רשב"ג. ב"ר פ' ס"ה סי' ט"ז. פסיקתא שם:
בכלים צואים. כוונתו היתה לטובה להראות עבדות ושפלות ופני אבותיו שעובדם כעבד וסברת עשו שיותר טוב לשמשם בבגדים חשובים כנכנס לפני שרים גדולים ורשב"ג חקר ומצא סברת עשו יותר טובה מסברתו:
אותם כלים נאים. משמע שע"י הכלים הנאים שילבש לא יכיר בו אביו שהוא איש חלק ובתורה מפורש שהלבישה אותו עורות גדיי העזים ועל זה אמר יצחק והידים ידי עשו ולא על ידי הבגדים ובהכרח לומר שדעת המדרש שבזה שאמר יעקב אולי ימושני אבי על שאני איש חלק ועל ידי מישושו יודע לו ג"כ שאיני מלובש כמו עשו ולא הוצרך המדרש לפרש בענין עורות גדיי עזים שהלבישה לו כי זה מפורש במקומו אך פירש שגם ענין הבגדים נכלל בטענתו שעל כן עשתה רבקה בחכמתה שני דברים אחד לענין השער ע"י עורות הגדיים והשני שהלבישתו הבגדים שנכלל בטענת יעקב:
מה עשה לי התם הזה. היינו מ"ש הכי קרא שמו יעקב ויעקבני וגו' היפך התמימות לא די שאינו תם אלא גם בעל ערמה ומרמה כי את בכורתי לקח וגו':
היה זהיר בכיבוד. חוזר לדרשתו לעיל שכיבד אביו לשמשו בבגדי חמודות לפרש מ"ש אשר אתה בבית שהיו מיוחדים ללבשם בצרכי הבית:
כיון וכו' לעשות מלחמה. כמ"ש ויראו מכם וגו' אל תתגרו בם מאחר שהוצרך להזהירם אל תתגרו בם הרי שהם רצו להתגרות עמה מלחמה:
שקבורין בהר הזה. לפרש מ"ש רב לכם סוב את ההר הזה שכל זה מיותר שהי' די במ"ש פנו לכם צפונה וגו' ע"כ דורש ע"פ מדה כ' אא"ע על הר שעיר ת"ע על פי גז"ש על הר חברון וכמ"ש יהושע י"ד י"ב ועתה תנה לי את ההר הזה וגו' ויתן לו את חברון ומרומז בתורה בסדר שלח לך עלו זה בנגב וגו' ויבוא עד חברון והראה לו בנס:
אמור להם לישראל. היינו מ"ש ואת העם צו לאמר ושייך למעלה ומ"ש שקבורין בהר הזה כוונתו על יצחק ורבקה שקבורים במערת המכפלה: