מלבא לקחת לו גוי. דברים ד' ל"ד וזה כי הגדלת על כל שמך עד ע"ב:
לא גילה הקב"ה. כמ"ש ויאכילך את המן וגו' ולא ידעו אבותיך הרי גילה לו הגלות והגאולה ונתינת הארץ ולמה לא גילה לו גם טובת המן וע' שמ"ר פ' כ"ה ריש סי' ה' שבשעה שאמר אברהם הנני אמר לו הקב"ה בו בלשון אני נותן לבניך את המן וזה ע"פ מדת ממעל ומנגד וכאלו מפורש והענין בזה שאם לא הי' כתוב אשר לא ידעון אבותיך הי' פירוש המדרש שם כפשוטו אך מאחר שכתוב אשר לא ידעון אבותיך בהכרח לפרש שאמר עליו כן בשמים ולא ידע אברהם:
כך הוא דרכן. אבות סוף פ' א' שמאי אומר וכו' וזהו כי הגדלת על כל שמך אמרתך יותר מאשר הבטחת:
על שולחנו של פרעה. לאו דווקא אלא פירושו ממה שהי' מצוה להספיק להם מזונות כי עבדיו היו וכמ"ש יחזקאל ל"ט כ' ושבעתם על שולחני סוס ורכב גו':
תבן לא הי' נתן. מה שהיו צריכים לעבודתם בכדי לענותם ואיך הי' נותן להם מעדנים הרי בעת מרים לא זכרו צרותם ועינוים רק זכרו בשקר טובתם במצרים ואלו ידעו מהמן היו אומרים שגם המן אכלו שם:
שמגדל בניו ככוכבים. שמ"ש כה יהיה זרעך כולל שני ענינים א' לריבוי המספר וכמ"ש וספור את הכוכבים אם תוכל לספור אותם וא"כ היל"ל כה ירבו זרעך אלא שכלל גם הוייתם גדלם ורומם ושהם צבא העליונים שהם קימים תמיד באיש ולא במין. וכאן אצל מעשה הברכה שבא לספר איך ברכם אמר ה' אלהיכם הרבה אתכם והנכם היום ככוכבי השמים לרוב היינו לענין הריבוי מהו שאמר עוד לרוב שפירושו יותר מריבוי כוכבי שמים וזהו שאמר מהו לרוב הרבה ארבה אחד לענין הריבוי ואחד לענין הגידול והרוב ויקר ערכם:
תפלטני מריבי עמי תשימני. נוסח זה הורכב משני נוסחאות בש"ב כ"ב הנוסח ותפלטיני מריבי עמי תשמרני לראש ובתהלים י"ח הנוסח תפלטיני מריבי עם תשימני לראש וזהו שדורש שמ"ש מריבי עם שמריבים זה עם זה ובאים לדין אצלי ומ"ש מריבי עמי פי' מה שעמי מריבים עמי ואני צריך לבא בדין אצלם ויתכן שדורש עמי א"ת עמי אלא עמי:
מה אתה יושב לך אצלן. מאחר שאין אתה רוצה לשפוט אותם מה תעשה אצלן הרי מניתיך למלך עליהם:
לשמע אוזן ישמעו לי. סמוך לפסוק תפלטיני כתוב לשמע אוזן ישמעו לי ותחילה כתוב תשמני לראש גוים עם לא ידעתי יעבדוני לשמע אוזן ישמעו לי בני נכר יכחשו לי שלפי הסידור והפשט מדבר הכל באומות אחרות לבד ישראל ותחלה אמר לשמע אוזן ישמעו לי ואח"כ אמר יכחשו לי ומאחר שישמעו איך יכחשו ע"כ דורש ע"פ מדה ל"א כאלו כתוב כך תפלטיני מריבי עמי לשמע אוזן ישמעו לי שדוד אמר שאינו רוצה שיבואו לדון לפניו וע"פ מדה ט' בהכרח שהשיב לו הש"י מה אתה יושב לך אצלם והשיב לשמע אוזן ישמעו שמאמר שאתה מכריחני לדונם תן בלבם שישמעו לי ואח"כ עוד אמר דוד תשימני לראש גוים עם לא ידעתי יעבדוני בני נכר יכחשו לו בני נכר יבולו שאם יכחש ויבולו אכלם ואבלם לעובדי כוכבים שיקיימו דברי ולא כן לישראל ודו"ק מאד:
אם דנת את הגוי. זה טעם על מ"ש שלא רצה דוד לשפוט אותם ולמה ופירוש המדרש שאם לא מדקדק בדינם ימסור דין לשמים:
חייכם שאני יכול. וכמ"ש בספרי כאן איך אחר שהוציאם ממצרים באותות ובמופתים וקרע להם הים והוריד להם המן איך אמר שאינו יכול לשאת אותם לבדו אלא שמתירא שלא יכשל על ידם וכמ"ש לעיל בסוף סי' י' בשם ספרי: