שהיו מפוזרין. מדקאמר האספו הרי שהיו מפוזרין וא"כ מה הועיל שאמר האספו לנוכח שמשמעו שמדבר עמהם ודורש שהיה על ידי מלאך שהשמיע לכל אחד במקומו בשעה קטנה האספו. והתבוננתי שהמדרש דורש על מ"ש הקבצו ושמעו בני יעקב כי פ' האספו ואגידה לכם הוא לנוכח משמעו שהיו כולם לפניו וכמ"ש בס"ב אך בפ' הקבצו כתוב ושמעו בני יעקב ושמעו אל ישראל אביכם שאחר אמר להם כך והיינו על ידי מלאך ובהכרח שתחלה היה הענין של הקבצו ע"י מלאך וכשבאו לפניו אמר להם לנוכח ע"פ מדה ל"א.
שכנסן ברוה"ק. שאם ע"י מלאך היל"ל הקבצו אל אביכם שצריך לכם אך ושמעו אל ישראל אביכם הוא ענין מצוה והיינו רוה"ק למען יעקב ודו"ק:
לאל של ישראל. שהיל"ל ושמעו לישראל אביכם. וכמו שדרשו על פסוק חי ה' צבאות אשר עמדתי לפניו על שעמד לפני רבו כאלו עמד לפני השכינה:
ורבי פנחס. עי' ד"ר פ"ב סל"ה ספרי ואתחנן פסוק שמע ישראל באריכות ע"ל ס"פ ע"ט וכמ"ש ויק"ר פר' ל"ו ס"ד:
מחלק עולמות. כמ"ש בהנחל עליון גוים. שהנחילם ארצותם. וכמ"ש אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים וכן יעקב חלק ארצות לשבטים בברכותיו:
זכו לק"ש. ספרי וד"ר פ"ב שם ותנחומא כאן ומ"ש שבשמים כמש"ל פס"ח סי"ב שדיוקנו חקוקה כו'. והם השיבו שמע ישראל בשעה שאמר ושמעו אל ישראל ע"פ מדת ממעל ואף שאין קורין לאב ולרב בשמו היינו בשמו העצמי אך בשם כבודו מותר וישראל הוא שם כבודו ורבנותו כמ"ש כי שרית וכן שבשמים: