נאסר בשבועה. כמ"ש כמו פתן חרש יאטם אזנו אשר לא ישמע לקול מלחשים חובר חברים מחוכם הרי שהנחש שאינו חרש נאסר בשבועה:
לאחר מיתה. פי' אף לאחר מיתה כמו בחייו:
וישחק לנו. ובסוף הענין כתוב שהפיל את הבית על עצמו ועל פלשתים וכולם עליו וכמ"ש ר"ל וכתוב שם הרואים בשחוק שמשון פי' אותם שעמדו בשפת הגג והיו יכולים להסתכל דרך חלונות ולבד אותם שעמדו לאחוריהם שלא יכלו לראות וכשהטה העמודים נפלו הכל אל תוכו על שמשון וכן התקרה והמעזיבה ואיך מצאו אותו אלא מברכת יעקב ויפול רוכבו אחור והמשל כמו הנחש שהולך אחר רוכב הסוס ונושך את הסוס ברגליו האחרונים והסוס בהכרח נופל לאחריו ואף שלא נגע כלל ברוכב עכ"ז גם הרוכב נופל לאחוריו וכן שמשון הפיל העמודים ולא נגע בהרוגים שלו וע"פ תפלה לא נפלו כולם עליו אלא סביבו וע"כ מצאו אותו ומ"ש דבר לאחוריהם תיבת דבר מיותר:
לישועתך קויתי ה'. שהיה סבור על שאמו מיהודה הוא הגואל האמתי אך כשראה שמת אמר שיש עוד לקוות לה' כו':
הכל בקווי. בכל דברים אלו כתובים קווי שזוכים להם ע"י תקוה לה':
משפטיך ה' קוינוך. וס"ד לשמך ולזכרך תאות נפש. משפטיך היסורים שבאים ע"י משפט. וכמ"ש הרב כבסני מעוני וכמ"ש ירמיה יסרני ה' אך במשפט וכענין רשב"א ורבי. לשמך שמקוה שיתקדש שמו יתברך. ולזכרך כמ"ש זכור לאברהם וזכרתי את בריתי יעקב וגו' וזוכר חסדי אבות:
תאות נפש. מה שהנפש מקוה נצחיותה. וכמ"ש משלי כי אם יש אחרית ותקותך לא תכרת אחרית הוא העוה"ב ע"י תקוה שלא תכרת הנפש:
לפי שהיה יעקב. המאמר כפול ויתכן שהוא העתקה ממקום אחר בשינוי לשון מעט: