ושלום בבית אבא. כמ"ש עלו לשלום אל אביכם וכדלעיל ס"פ צ"ב:
ד' מאות פרסה. מצרים מחזקת ד' מאות פרסה כמ"ש שמ"ר פ"כ סימן י"ט וכן א"י ועיר מצרים באמצע המדינה ומקום יעקב ובניו באמצע א"י חברון קרוב לירושלים הרי מעיר מצרים לחברון ד' מאות פרסה לפי חשבון הגס המפורסם ואינו בצמצום. וחושים היה חרש ומקול החזק שמע גם הוא. ודברים אלו לא יתכנו שאין קול בעולם שישמע עשרה פרסה. ודרך נס הוא מ"ש מיריחו היו שומעים קולות מביהמ"ק י' פרסה (ע"י מערת צדקיהו). אלא הכוונה על הרגש פנימי מגודל צערם כמ"ש חז"ל אצל אבישי בירושלים מצער דוד בארץ פלשתים וריעי אוב הרגישו צערו ברחוק ג' מאות פרסה. וע"פ נס של קפיצת הדרך קפץ חושים למצרים כמש"ל פנ"ט סי"א וש"נ. וחושים בן דן נקרא ג"כ אריה גבור כיהודה ורוב דברים אלו לקוחים מספר הישר דרך ספור מקובל ומהם לקוחים מפסוקים:
שאגת אריה וקול שחל. ובפסוק הקודם כאשר ראיתי חורשי און וזורעי עמל יקצרוהו מנשמת אלוה יאבדו וגו' שאגת אריה וגו' ומצרים היו חורשי און וזורעי עמל כמש"ל ס"פ צ' שנרקב כל תבואתם מנשמת אלוה של השבטים יאבדו וגו' משאגת אריה וקול שחל שיני כפירים נתעו כמ"ש כפירים רשו ורעבו וכנ"ל:
ליש אובד. וס"ד ובני לביא יתפרדו פסוק זה סמוך לפסוקים הנ"ל שמדברים במצרים. פי' בני לביא כמ"ש בני חיל שנקראו כולם לבאים כמ"ש שמ"ר פ"א סט"ז בהדיא. יתפרדו שהפרידו רגבי אדמה ועשוה תלמים:
שהטעיתי את אבא. לעיל פפ"ד סי' י"ט שאמר יהודה הכר נא הכתונת בנך היא ואמר יעקב טרוף טורף יוסף וכ"ה בילקוט כאן. ואובד פירש שמסר עצמו להיות עבד ואבוד על בנימין שלא יהיה עליו חטא של טורף יוסף וזהו מבלי טרף. ודורש עוד על בנימין וזהו מ"ש ואמרתי לו אני מביאו לך. ומבלי טרף כמ"ש בנימין זאב יטרף:
שני שלטונים וכו' שליטי הגבורים. פי' חבורות נוטפות דם כמ"ש ונמר חברבורותיו ותרגם יונתן שילטוני רקמתיה וכן שלטי גבורים כשלובשים גבורה נעשים חבורות של דם (וכ"ה ביפ"ת). ונ"ל שצ"ל שני שלטונים זולגות דם כמין שלטי הגבורים וי"א חמשה לבושים וכו' וכ"ה בילקוט כאן ובילקוט איוב כמובא במ"כ. ולעיל בסימן ג' אמר יתלכדו ולא יתפרדו על יהודה ויוסף וכאן יתפרדו על האחים שנפרדו מהם שלא דברו גם נתפרדו בעיר לספור השוקים:
זה גבור ממני. ובילקוט כאן ובאיובזה גבור כמותינו:
החכמה תעוז לחכם. בילקוט כאן ובאיוב הגירסא החכמה תעוז לחכם זה יוסף אין נבון וחכם מי' שליטים אלו י' אחיו ובילקוט איוב מוסיף דבר נפלא ע"ש וכאן חסר העיקר איך עמדה החכמה ליוסף. אך בתנחומא כאן סימן ד' החכמה תעוז לחכם זה חכמתו של יוסף שלא רצה להלחם עם אחיו אלא כיון שראה עשרה גבורים עומדים לפניו שאחד מהם יכול להחריב עשרה מדינות נזדעזע וחכמתו הצילתו שנאמר החכמה וכמ"ש עוד ס"ג שם חמת וכו' זה יהודה ואיש חכם יכפרנה זה יוסף וכו' כיון שהרגיש שעלתה חמתו מיד אמר אני יוסף אחיכם וגו' עכ"ל: