ואת אמר והוא נער. ולעיל ע"פ ס"י שמעון ולוי נקראו איש שהיו בני י"ג שנה ויוסף בן י"ז שנה נקרא נער. וע"ל פנ"ג סי"ג ואת הילד:
דבתם רעה. עיין לקמן פפ"ז ריש ס"ג:
על אבר מן החי. מרומז במ"ש רועה את אחיו בצאן מענין הצאן היה הדיבה. וממ"ש וישחטו ע"פ מדת מנגד שהיה הדיבה מענין השחיטה. וכמ"ש פר"א פל"ח שאמר בני פלגשו אביו אוכלים אליות כבשים חיים:
תולים עיניהם. פי' שנותנים דעתם לישא מהן נשים. ומרומז במ"ש והוא נער וגו' נשי אביו ויבא יוסף את דבתם שהיה בדבה מענין נשי אביו שלא היו כנעניות והם רוצים לישא. כמ"ש פר"א פרק ל"ו שבלהה וזלפה היו בנות לבן מפלגשו:
מזלזלים בבני השפחות. בתנחומא כאן סימן ז' מוכיח ממ"ש והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה נשי אביו שהוא מחזיקן שהם בני נשי אביו ולא הם. ואחר כתבי זאת מצאתי בחיבור של ר"ע מברטנורה על רש"י בחומש ככל מה שכתבתי:
את הדוב. וכן לקמן פפ"ו ס"ד דובא קפז ובפפ"ז סימן ג' וד' כלשון זה וצ"ע למה דווקא דובא. ולפי מ"ש לקמן פ' זו ס"ס י"ט חיה רעה זו אשתו של פוטיפר ואיתא בפר"א ריש פל"ז כאשר ינוס איש מפני הארי ופגעו הדוב הארי יש לו בושת פנים והדוב אין לו בושת פנים. וכמ"ש לקמן ר"פ פ"ז העיזה פניה כו' ובזה דומה לדוב: