נקוד על את. במ"ר פ"ג סי"ג וע"ש. וצע"ג איך דרשו לרעה על שבטי יה. ונ"ל בזה שכיוונו למ"ש שמ"ר פ"ב סס"ב שמשה ודוד זכו לגדולה על שנבחנו במרעה הצאן בחמלה ורחמים ולמדו כן מיעקב אביהם. וכן יוסף כמ"ש רועה את אחיו בצאן. וכתיב רועה ישראל האזינה נוהג כצאן יוסף כמו יוסף שנהג צאן בחמלה. אבל השבעים לא נהגו אתו בחמלה ומכרוהו על שלא רעו את הצאן בחמלה ועיין ע"ז יחזקאל ל"ד שנרמז כל זה:
יודע הייתי. ובילקוט הגירסא היית פי' שיוסף היה יודע:
אלא בהר. כמ"ש יהושע סוף י"ד תנה לי את ההר ויתן לו את חברון ומה ששאל נתנו לו. ואיך אמר מעמק חברון ועי' מ"כ בשם רש"י והם בכ"מ והכריע ע"פ מדה י"ז שמ"ש בעמק פירושו מעצה כמ"ש מים עמוקים עצה בלב איש ובתנחומא כאו סס"ג שעל זה נאמר מאד עמקו מחשבותיך. ועי' מש"ל פס"ג ס"ג מלתא עמיקתא ולעיל פ"א ס"ו המעמיקים לסתיר עצה. וא"כ מ"ש חברון בהכרח לדרוש נוטריקון על בעל העצה הוא אברהם שמ"ש זרע אברהם אוהבי (ותיבת עמק גימטריא ר"י של מצרים ע"י עצה זו). ומ"ש שהיה קבור בחברון פי' שכבר היה קבור ובילקוט כאן גורס עוד כיוצא בדבר את מצבת אשר בעמק המלך בעצה עמוקה של מלכו של עולם הנני מקים עליך: