בג' לשונות. דרך חז"ל לדרוש כפל ושינוי לשון בתורה ויש להתבונן בזה וגם מדוע לא חשב ר"ל עוד שתים המפורשים. אך הענין שאם היה כתוב קודם המעשה לשונות אלו לא היו לומדים כלום מזה שהם רק לתאות יצרו וחמרו. אך מתחלה כתיב רק וירא אותה ויקח אותה וכמ"ש לעיל בסימן ה' שהיה דומה לעוף החוטף בשר שרואה. אבל גם אח"ז כאשר התבונן בה ובת מי היא. התנוצץ בקרבו החפץ להדבק בה מלבד התאוה הגופנית (הפך הנאמר באמנון ותמר). וז"ש ותדבק נפשו בדינה בת יעקב על שהיא בת יעקב. ואמר קח לי את הילדה הזאת לאשה וכן חמור אמר חשקה נפשו בבתכם וכן תנו לו לאשה. וכן כי חפץ בבת יעקב. ודקדקו חז"ל שעל שאמרה תורה ותדבק נפשו בדינה בת יעקב כי הרגיש ביעקב ענין דביקות כמ"ש ואתם הדבקים וכו'. וז"ש ואנו למדים מפרשתו כו' ולא ממנו אלא מלשון התורה. ור"א מוסיף עוד ויאהב וגו' וידבר וגו' ור"ל לא חשיב זה לפי שלא כתוב בת יעקב או בתכם כאן רק הנערה והבן:
מוהר. פי' בערוך ובמ"ע פרנון כתובה ופראפרנון מה שיותן לארוסה לפני המוהר. וזהו מתנה בעלמא: