הזאת ידעת מני עד. וס"ד מני שים אדם עלי ארץ וגו'. שהם ב' כתובים מכחישים. תחלה אמר מני עד משמע מעולם גם קודם שנברא העולם. ואח"כ אמר מני שים אדם על הארץ. דהיינו מיום ששי. כמ"ש פר' א' בסימן יו"ד באריכות ע"כ דרש מדה כ' אא"ע לאיוב שלא היה מני עד. ת"ע למי שהיה מני עד. ומי היה. דורש ע"פ גז"ש על התורה שנקראת זאת התורה. ואא"ע לחקירת הרשעים. כפשטיה דקרא ת"ע לחקירת מעשה בראשית. והגז"ש היא הכרעה. שמ"ש הזאת ידעת מני עד על התורה וא"כ מני שים אדם על הארץ אינו על התורה כי אם על האדם. וזהו שהשיב ע"פ מדה ט' וע"פ מדת ממעל. כאלו כתוב אבל אדם מני שום אדם על הארץ וזהו אבל אתה. ומ"ש מני שים אדם דהיינו מששי אינו דוקא כי מותר לחקור מיום ראשון ימים ראשונים דומיא דששי. כמ"ש בביאור לעיל פר' א' סימן יו"ד ע"ש. ומה שכתוב לקמן בריש פר' ט' בשם ירושלמי פרק ב' דחגיגה. ועל זה בא הרמז ביום ששי שהתחיל בלשון שאלה והמלכה. נעשה אדם שבו מתחיל השאלה של ששי ושל חמישי וכו' עד לראשון ושם השאלה אסורה כמ"ש חגיגה י"ב וכמ"ש לעיל פר' א' סי' יו"ד באריכות. ודרשה זו ע"פ ה' מדות. מדה כ' מדה ט"ו מדה ז' מדה ט' ומדת ממעל. ומ"ש הזאת ידעת א"ת ידעת אלא יודעת. ע"פ מדה כ' וע"פ מדת ממעל וכנ"ל. ואא"ע לאיוב. ת"ע לתורה ע"פ גז"ש. וכנ"ל:
שני אלפים שנה. עי' לעיל ריש פר' א' וש"נ בפירושי מקום מאמר זה בסוף הסימן. ועיין ויק"ר ריש פרשה י"ט וש"נ:
ואהיה אצלו אמון. וס"ד ואהיה שעשועים יום יום וע"פ מדה יו"ד מדבר שהוא שנוי. הם שני ימים. וכאלו כתוב ואהיה אצלו שעשועים ע"פ מדה כ"ב. היינו שני ימים קודם שירדה לעולם. מ"ש אח"כ ושעשועי את בני אדם. כמפורש באריכות ריש פ' א' בפירושי שם. וזה יקשה שקודם לכן איזה ימים היו. ע"כ דרש על שני ימים של הקב"ה כמ"ש כי אלף שנים בעיניך כיום:
ר' אלעזר בשם בן סירא. שם בירושלמי הקודם. ומ"ש אין לך עסק בנסתרות. היינו קודם העולם. כמפורש שם בירושלמי: