רבינו אמר לר"א. תנחומא כאן סי' ג'. וע' לקמן פע"ח סט"ו וכן כאן:
עם לבן גרתי. ע"ל פס"ג ס"י ופס"ז ס"ב:
בחפתי. ע"ל ס"פ צ"ו ופ"ק סי' ב' חפותין ולעיל פע"א ס"ג אלא חפות להם ע"ש:
שעדיין לא כו'. לעיל פע"ג ס"ז וש"נ. והנה שם שייך לדרוש כן אצל מ"ש ויהי כאשר ילדה וגו' וכאן שכבר עברו ו' שנה משנולד איך שייך לומר ואחר עד עתה. ויתכן שעל שתיבת ואחר מיותר ע"כ דורש שהפסוק מדבר ב' ענינים. עם לבן גרתי הם הי"ד שנה שעבד בעד נשיו וילדיו ואלו לא נחשבו לו לאיחור כי היו בעיניו כימים אחדים וכמ"ש במדרש מה ז' ראשונים אף אחרונים אך כשנולד יוסף ורצה לשוב לבית אביו אז נתאחר וז"ש ואחר כו':
ורבנן אמרי. שלכך שינה לכתוב בל' יחיד לדרוש גז"ש וכמש"ל ספ"ו בכור שורו ופל"ט ס"ס י"א וע"ל ריש סימן י"ב. וחמור ע"ל פנ"ו ס"ב סנהדרין צ"ח. וצאן כמש"ל פס"ח סי"ד ובהרבה מקומות:
כעיני עבדים. וס"ד וכעיני שפחה וגו' כן עינינו כו' עד חננו ה' חננו. הכוונה שמאחר שיהיה כן ע"כ גם עתה חננו ה' וכמ"ש הלא אתה תשוב תחיינו ע"כ גם עתה הראנו ה' חסדך וכו':