הורה בצור. עיין קהלת רבה. פסוק כל זה נסיתי בחכמה. וע"ש בפסוק ומוצא אני מר שם. במ"ר י"ט סימן ג'. פסיקתא רבתי פר' י"ד סימן ט'. ירושלמי קידושין פ"ג. ירושלמי יבמות פ"ב:
הצאן ובקר ישחט אם את כל דגי הים יאסף. וכאן אי אפשר לדרוש מדה י"ט דבר שנאמר בזה וה"ה לחבירו. שהרי בהמה מפורש בה שחיטה כמ"ש וזבחת מצאנך ומבקרך. א"כ ע"כ דברים ככתבן ואם לא כתב יאסף אצל דגים הייתי מקיש דגים לבהמה שטעון שחיטה. אך מאחר שמפורש יאסף אי אפשר להקיש עיין חולין דף כ"ו:
רצוף רצפך. במקומות הנ"ל שציינתי ל"ג לי'. וכאן נ"ל פירושו שרצפה היא גחלת וכמ"ש. ובידו רצפה וגו'. עוגת רצפים. וכמ"ש הוי זהיר בגחלתם שלא תכווה. והאיש הנ"ל נכווה בגחלתם ונתחייב ללקות. ע"כ אמר רצוף ריצפך פי' הבער גחלתך. היינו מה שרוצה להכותו:
בנה של וכו'. מישראל הבא עליה והולידה לו בן. כן הוא במ"ר שם:
אמר ליה ויתילדו על משפחותם לבית אבותם. לפי גירסא זו צ"ע. וכי מה ענין המילה למשפחה. וכי במילה כתיב משפחה. אך בקהלת רבה שם הגירסא ויתילדו וכו' וכתיב המול ימול יליד ביתך ומקנת כספך. ויליף יליד מויתילדו. דגם במילה הולכים אחר האב:
ומן הקבלה אתה מלקני. במ"ר פ' י"ט סי' ג' הנ"ל פירשתי כל הענין: