ר"י ור"נ ורבנן. פר"א פל"ה כר"י:
י"ב שבטים. ע' מ"ש לעיל פמ"ז סי' ה' י"ב נשיאים וע' פנ"ז סי' ג' גם היא. וכמש"ל פס"ג סי' ו' למה זה אנכי. וע' ג"כ לעיל פכ"ד סס"ה זה ספר שהיה ראוי אדם להעמיד י"ב שבטים. ודרשתם ע"פ מדה ט"ו בכ"מ כאן כתיב מאבני משמע רבים ואח"כ ויקח את האבן. וסובר ר"י שהיו תחלה י"ב אבנים סי' לי"ב שבטים וכמ"ש ביהושע ד' ה' שצוה לקחת י"ב אבנים למספר שבטי ב"י. וכן באליהו (מ"א י"ח) ע"ש. וכ"ה בפר"א פל"ה לקח יעקב י"ב אבנים מאבני מזבח שנעקד עליו יצחק כו' ע"ש:
יחד הקב"ה שמו. כמ"ש בראשית כ"ו כ"ד אנכי אלהי אברהם אביך. ואליעזר אמר ה' אלהי אדוני אברהם הרי גם בחייו. ויעקב אמר ליצחק כי הקרה ה' אלהיך לפני הרי ידע שייחד הקב"ה שמו על יצחק בחייו. ודעת ר"י ורבנן לענין הבנים עי' אח"ז בדברי ר' ברכיה:
יוצא ממקומו. וס"ד ונמסו ההרים תחתיו כאן שכתוב והנה ה' נצב עליו עאכ"ו שנמסו האבנים ועמ"כ:
וכפורנס. ע' שי"ר פ' קורות בתינו ארזים ובפ' הקודם אף ערשנו רעננה פי' לחה ורטובה כמ"ש כעץ שתול על פלגי מים וגו' והיה עלהו רענן ובשי"ר הגי' וכפלומא ג"כ לשון לחות וכמו אבנים המפולמות וזהו שאמר ומה הרטיבה הרטיב פי' לאיזה ענין היתה רטובה ורעננה והשיב מס"ד קורות בתינו ארזים הם הישרים (עמ"כ) והכוונה על י"ב השבטים שהם תקרת העולם וכמ"ש שמ"ר פ"א סס"ו וישראל מקוראי. ומ"ש נביאים ונביאות מרומז במ"ש רהיטנו רהט לשון רץ שהם שלוחי הש"י כמ"ש שלח נא ביד תשלח. ובישעיה את מי אשלח. באליהו וירץ לפני אחאב. וכן באלישע. בירמיה כתיב כי את רגלים רצתה וכדומה:
כאן שכב. דכיון דכתיב וילן שם א"כ וישכב כו' מיותר אלא לדיוקא:
ישראל. ע"ל פע"ד סי' י"א שוח"ט מזמור קכ"ד: