חרדה גדולה וכו'. כמ"ש בתנחומא שם אר"ל בשם רחב"ח שתי חרדות חרד יצחק אחד ע"ג המזבח וא' כשנכנס עשו. מן מה דכתיב חרדה גדולה עד מאוד אתה יודע שזו גדולה. וכמש"ל פנ"ה סי' ו' שמא אזדעזע מפחדה של סכין ובפר"א פל"א כיון שהגיע הסכין על צוארו פרחה נשמתו. וממ"ש חרדה גדולה דייק שהיתה לו חרדה אחרת קטנה ממנה:
או אני. דמ"ש מי אפוא משמע שמסופק. ואח"כ אמר הוא הצד ציד. משמע שידוע לו מי הוא. בכ"מ אלא יצחק היה מסופק כו':
פכור תרעיא. ורמוז בעובדיה א' ואל תבוא בשער וגו' כאשר עשית וגו':
לא יאחר. הש"י לרמאי ולצידו אלא ישלם לו מיד כמ"ש לא יאחר לשונאו וגו' וכן לא יאריך וכמ"ש אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם. וזה ע"פ נוטריקון ולר"א בשר"י ע"פ גמטריא אופן ב' של חלופי אותיות לא יאריך ומחליף הח' בא'. ועיין ילקוט משלי י"ב ושם חסר דברי ר"א בשר"י:
ומסכסכן. מלשון וסכסכתי מצרים. ואולי צ"ל ומכסכסן לשון ששייך אצל העופות ע' ערוך ע' כסכס שהוא מלשון קפול שכפל וקמט הכנפים זו ע"ז שלא יפרחו. ומ"ש כל אותו היום הוא גוזמא. והכוונה כמה שעות מאותו היום וכמ"ש בתנחומא היה רץ וצד צבי וקושרו ומניחו וכו' והשטן מתירו כו' וכן עשה ב' או ג' פעמים. וכה"א לא יאריך רמיה צידו כו' עד שבא יעקב ונטל הברכות ע"כ:
אדם יקר. הוא יעקב שנקרא יקר כמ"ש בויק"ר רפ"ב וקאי על ר"ד למה לא יאריך הרמיה צידו כדי שיהיה ההון של העולם טל השמים ומשמני ארץ של יעקב. ע' מש"ל פס"ו ס"ס ב':
מכל מה שנברא. כמ"ש מכל מלאכתו. ודעת ר"נ כמ"ש ודורשי ה' לא יחסרו כל טוב הוא טוב העוה"ב עולם שכולו עוב וזה מכל:
שאינו בכור בכור. כמ"ש הוה גביר לאחיך:
יאות ברכתי. ע' ברש"י בחומש שהביא זה הדרשה בשם התנחומא בשינוי:
א"ר אלעזר. צ"ל ר' אליעזר וכן לקמן סי' י"א ולקמן פע"ח ס"ס י"א. וכל שטר קרוי גט: