נזדווג. לשון זה רגיל במדרש על המתחבר להרע:
עומדת על ב"כ וב"מ. אצל ב"כ וב"מ אמר עומדת משמע שעשתה כן תמיד שזה היה עיקר פעולתה לעבוד ה' ואצל בתי אלילים אמר עוברת שעברה דרך הילוכה במרוצה. והנה אז היה העולם מלא מבתי אלילים אבל ב"כ וב"מ לא היה אז וכמ"ש בסוף הסי' וכי ב"כ וב"מ היה אז. אך הענין כמ"ש חז"ל שמעולם לא פסקה ישיבה מאבותינו ובבית אברהם ויצחק היה בית קבוע לעבודת הש"י ולהתפלל וגם האמהות היו עומדות שם תמיד. וזולת האבות לא היה אז בעולם רק בית שם ועבר. וכתיב ותלך לדרוש את ה' משמע למקום אחר וע"ז אמר וכי ב"כ וב"מ כו' והלא לא הלכה כו':
מחזרת. מדאמרה למה זה אנכי משמע ולא אצל אחרות ואיך ידעה אלא ששאלה והגידו לה שאצלן לא כן. וזה ע"פ דרך קצרה:
מנין זה. כי תיבת זה מיותר ע"כ דורש ע"פ גימטריא וכמ"ש בסמוך וכמש"ל פכ"ד סי' ה' זה ספר. שהיה ראוי אדם להעמיד י"ב שבטים ע"ש. וע' שמ"ר פל"ח סי' ח' וזה הדבר:
שני גוים. ע"פ מדה יו"ד שכפל הלשונות מורה על כפל הבנים. ומ"ש וימלאו ימיה כוונתו לס"ד והנה תומים בבטנה הא עשרה. והטעם שלא העמידה אולי שהפסידה במ"ש למה זה אנכי מנין זה. וה' אמר לה שני גוים שהיתה ראויה להעמיד י"ב אי לא היתה אומרת למה זה. ואח"כ האיר ה' עיני בתנחומא תצא סי' ד' רי"א וכו' על רדפו בחרב אחיו ושחת רחמיו רחמו כתיב. רנ"א גרם לה שלא תעמיד י"ב שבטים דאר"ה ראויה היתה רבקה שתעמיד י"ב כו' הרי מבואר דעת ר"ה ור"נ וכ"ה ביפ"ת:
וכי ב"כ כו'. פי' אלו היה ב"כ וב"מ שמתקבצים שם עשרה וכל בי עשרה שכינתא שריא ושייך לדרוש את ה'. אבל כיון שלא היה אז רק בית האבות ובית שם ועבר וממ"ש ותלך משמע למקום אחר. הרי מה שהלכה לבית שם ועבר כאלו אל ה' וכמ"ש באליהו חי ה' אשר עמדתי לפניו על שעמד לפני אחיה השילוני. ועי' לקמן סימן יו"ד כי שם חי עד שהיה יעקב בן נ' שנה. ועבר עד ע"ט ליעקב. וכמש"ל פס"ב ס"ס ג' בשם ס"ע. ועי' לעיל ס"פ מ"ח בשם תד"א כי שם בן נח נתנבא ת' שנה (ויתכן שחשבון ת' שנה מהמבול עד שהיה אברהם בן ק' שנה ונימול ונעשה כה"ג תחת שם. ע' לעיל פמ"ו סי' ה'. כי מהמבול עד הפלגה ש"מ שנה אותיות שם כמפורש במדרש שם. ואז היה אברהם בן מ"ח שנה ועוד נ"ב שנה עד שמל וזהו ערך ת' שנה) ולעיל פל"ז סי' ז' נביא גדול היה עבר ע"כ הלכה לדרוש מהם: