אמר ר' לוי שלשה דברים. עיין שמ"ר פר' ה' סימן ט'. ועיין פר"א פרק ל"ד. ששה דברים. ה' דברים אחרים וא' והוא מ"ש כאן הנפש בשעה שיוצאה מן הגוף. ומ"ש היום הוא השמש כמ"ש בסימן הקודם שהיום הוא השמש. וכמ"ש חז"ל אלמלא קול עיר הגדולה היה נשמע קול גלגל חמה:
שהוא שף ברקיע. שהשמש הולך ברקיע בשפי ובשתיקה. או שפירושו מלשון ושפית יתי' בשופיני שף כנחש. וכדלקמן בסימן ח'. שפין ברקיע. אלא הוא מנסר ברקיע כמסר שנוסר בעץ. וע"כ קולו נשמע מסוף העולם ועד סופו:
תהום אל תהום. בשמ"ר שם פרשה ה' סימן ט' באריכות. שתהום התחתון קורא לתהום העליון. והבריות בינתים ואינם מרגישים:
כמה נפשיה דאחוה. הקול זה של הנפש אינו דומה לקול השנים הנ"ל. כי קול השמש וקול הגשמים הוא קול טבעי. ומאחר שהוא דבר הרגיל תמיד לאדם נברא וגדל בשמע קול זה. ע"כ אינו מרגיש בו. אך קול הנפש הוא קול נשגב מהטבע. והוא מהדברים המופלאים. השגת עבדי ה' כמו ר' פינחס וכדומה לו. אך שאר בני אדם לא ירגישו בו וכמו שלא הרגישו בו חבירי ר' פינחס: