מאחר שהוא קורא כו'. וכמ"ש פר"א פרק ו' ברביעי ברא שני מאורות הגדולים לא זה גדול מזה ולא זה גדול מזה ושוין בגדלם ובתוארן ואורם שנאמר ויעש אלהים את שני המאורות הגדולים. (וכמו שדרשו על שני שעירים שיהיו שוים בגדלם ותוארם וכן שניהם מלאים שניהם שוים). נכנס תחרות ביניהם זה אומר אני גדול ממך. וזה אומר אני גדול ממך. מה עשה הקב"ה הגדיל את האחד והקטין את האחד. שנאמר את המאור הגדול ואת המאור הקטן. והדרשה עפ"י מדה ט"ו ב' כתובים מכחישים והכריע דשניהם אמת אלא שאין שני הפסוקים על זמן אחד. שבתחלה נבראו שוין. ואח"כ נעשה אחד גדול ואחד קטן:
שנכנס בתחומו של חבירו. שהלבנה מושלת ביום ובלילה כדלקמן סימן זה:
ר' פנחס. פר"א פרק כ"א מאמר ר' זכרי' ע"ש. הוספת דברים. וע' שבועות דף ט' חולין ס"ו:
חטאת לה'. מדה ט"ז מיוחד במקומו:
הביאו עלי כפרה. עי' מה שפרשתי שם בפר"א. ועיין בספר נזר הקודש פי' נפלא. ואף שאצל כל הקרבנות כתב קרבן לה' שלמים לה'. ואנו מפרשים שיקריב האדם לה' אך כאן עיקר הדקדוק וההכרח. על שבכל הקרבנות שבפרשת פנחס לא כתוב כן. אף שבכל יו"ט כתב חטאת רק כאן כ' חטאת לה'. וגם לא נמצא כן בכל התורה שיאמר חטאת לה' רק כאן אצל ר"ח. ומיוחד במקומו שבכאן הוצרך לכתוב כן חטאת לה':
ר' לוי בשם ר' יוסי. פסיקתא רבתי פר' ט"ו סימן כ':
דרך ארץ הוא. פי' דרך ארץ הוא בעולם שהאב שנותן ב' חלקים אחד גדול ואחד קטן לשני בניו אחד גדול ואחד קטן מן הסתם דרך ארץ הוא שהחלק הגדול לבן הגדול והחלק הקטן לבן הקטן. ומזה נלמוד שהש"י ברא ב' מאורות לתשמיש העולם. שנקרא אחד גדול ואחד קטן. ולמנות בהם ימים ושנים. ויש לו שני אומות. מאבות העולם. ונמסר להם העולם. אחד נקרא גדול ואחד קטן מן הסתם היתה כוונתו כו'. שהגדול ימנה לגדול והקטן לקטן:
מה המה. שמ"ר פר' ט"ו סימן כ"ז באריכות וע"ש סוף סימן כ'. והדמיון שהחמה אינה שולטת כי אם בזמן אחד. אך הלבנה שולטת בשני זמנים:
כי הנה החושך יכסה ארץ. וס"ד ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה: