לא תטה משפט. צ"ע שדורש באשר כו' ומי יאמר לו מה תעשה. שהוא עצמו עושה בהיפך ממה שמצוה לאחרים וזה סותר למ"ש ויק"ר פל"ה סי' ד' את חוקותי תשמרו חוקים שאני משמר. וכמ"ש שמ"ר פ' ל' סי' ט' ע"כ נראה שהפסוק הראשון הוא דרך קושיא באשר דבר הקדוש ברוך הוא שלטון על ב"א לעשות. והוא מי יאמר לו מה תעשה ע"ז אמר אחר כך שומר מצוה של הקב"ה לא ידע דבר רע שהוא עצמו אין עושה כן כי לכל מצוה יש עת וחוק ומשפט כפי הזמן והמקום ואין זה נמסר להמון העם רק ועת ומשפט ידע לב חכם. כמ"ש אצל הלואה. נקימה ונטירה. ותופס דברים מפורשים בתורה וה"ה להשאר:
ואת נוטר. עיין הגי' בקה"ר וכאן חסר ועיקר הדרשה הוא מ"ש בסוף כתיב לא תנסו את ה'. והאלהים נסה. והתירוץ ע"ז שומר מצוה וגו' וכנ"ל שהקב"ה שהוא אל נאמן ואל אמונה אסור לנסותו אך האדם שכתוב בו הן בעבדיו לא יאמין וכמ"ש אל תאמין בעצמך. יש לנסותו. ובתנחומא חסר הרבה:
לרשעים. אשר מקשים ערפם וזונים תמיד אחרי לבבם הרע: