מי שהתחיל. שמ"ר פר' א' סי' ט' וש"נ. ועי' במ"ר פר' ט' סימן י"ח באריכות וש"נ. ועי' בירושלמי קדושין פ"א ה"ז. וכאן כתוב מנער ועד זקן וזה ע"פ מדת מנגד:
וימח וגו'. וס"ד מאדם עד בהמה היינו לענין המיחוי שזה עיקר הגזירה כמ"ש אמחה את האדם. אך לענין הגויעה בהיפך כמ"ש בפסוק הקודם ודו"ק. וגם הבהמות חטאו כמ"ש כי השחית כל בשר וגו':
ביום הכותי כל בכור. וס"ד הקדשתי לי כל בכור בישראל מאדם עד בהמה וכאלו מפורש גם בר"ד מאדם ועד בהמה. וחטא הבהמות שנעבדו כי היו מצרים עובדים להצאן. ובמכילתא ובילקוט גורס פסוק של שמות י"ב והכיתי כל בכור. וכן מ"ש דכוותי' הכה תכה כו' ג"כ הכוונה על מ"ש אח"כ ואת בהמתה. והמ"כ גורס פסוק וה' הכה כל בכור בארץ מצרים מבכור פרעה וגו' כי פרעה התחיל בעבירה כמ"ש שם בשמ"ר:
נלאה מואב. וס"ד ולא יוכל וכל אלו נלאו למצא ולא יכלו:
אינסון. ל' אונס ביסורין הסנוירים ונלאו נשוא: