עקמו עלי. של' הסרה משמע מדרך הישר כמ"ש וסרתם מן הדרך וכדומה. עז"א אפי' איני כדאי ואין זה דרך ישר שתבואו אצלי עקמו כו' ור"ה פי' לשון הסרה שילכו דרך עקומה כו':
רחיצה ללינה כמ"ש ורחצו רגליכם וגי' ואקחה פת לחם ולשון ללינה לאו דוקא. ונקטה אגב שנקט בלוט לינה לרחיצה:
אף זה. פי' אף דבר זה וכר"ה:
ממאנין. עיין ב"מ דף פ"ו ושם איתא מסרבין:
הכניס בם אף וצרה. כך פי' תיבת ויפצר בכל מקום. שעל שמעביר את חבירו מרצונו מכעיסו ומצרת נפשי מתרצה:
מסייע כו'. דאי כר' יודן היה די שיאמר ויסורו אליו:
בביתו של א"א היה. פי' אף שדר בסדום. ולא הקפיד על עבודת האבק ונתאוה לבנותיו כמ"ש לקמן פ' נ"א. עכ"ז נמצאו בו דברים טובים יען גדל בבית אברהם:
מצות גדולה. כי אברהם אמר לשרה לושי ועשי עוגות אבל בלוט ומצות אפה בעצמו. שאשתו היתה סדומית ולא רצתה. וממ"ש מצות אין צורך להוכיח שהיה בפסח שכבר ידענו כן מאברהם כמ"ש לעיל פ' מ"ח סי' י"ב. ע"כ דורש ע"פ מדת ממעל ריב ומצה. ומרומז גם בתיבת מצות שהמצה היה על המלח כי דרך המצות לאפות בלא מלח. וצריך לאכלם עם מלח. וע"פ מדת מנגד שהרי היתה לבסוף נציב מלח על שחטאה במלח. ועיין לקמן פ' נ"א סי' ה'. ובכל המאמר שם ר' יצחק כמו כאן:
סיניתא. אולי צ"ל סוגיתא מלשון סוגיא דעלמא בדחז"ל לשון דרך ומנהג: