ויאמר אלהים תדשא תני בשם ר' נתן. ירושלמי כלאים פרק א':
יתושים זבובים פרעושין. עי' לקמן פר' יו"ד סימן ז' ופר' כ' סימן ח' וע"ש מ"ש בפירושי:
אף הן יש בהן הנאה. לפי מ"ש כאן משמע שהדברים הארורים אלו יש בהן הנאה לאדם וכמ"ש לקמן פר' יו"ד ריש סימן ז' שבכל הקב"ה עושה שליחותו אפי' ע"י יתושין אך לפי מ"ש לקמן פר' כ' סימן ח'. הדבר נראה שכאן חסר העקר מ"ש ותעלה לך גמל. וע"ז השיב ר"י מגדלאה. אף הוא יש בו הנאה שמוכרו ונהנה בדמיו. ושם כתבתי באריכות ע"ש וכן משמע מפי' רש"י כאן במדרש. שגורס כאן כמו שם. וטעם הדרשה נ' שמ"ש ארורה האדמה בעבורך. אין פירושו שבעבור חטאו תהיה הארץ ארורה. שעל זה יקשה למה תלקה בעבור חטא האדם. ע"כ פירש שהארור הוא לאדם ולא האדמה. אלא שהאדמה תהא מעלה לך דברים ארורים. ואין זה דברי נתן אלא מדברי המדרש. ואינו סובר כר' נתן:
ולמה נתקללה. מקשה לדברי ר' נתן שסובר שמ"ש ארורה האדמה כפשוטו. ואף לפי הדרשה הנ"ל תלה הקנלה באדמה. ולזה הביא דברי הפלוגתא של ריב"ש ור"פ שלדברי ריב"ש ניחא:
תדשא הארץ דשא. עץ פרי עושה פרי. והארץ לא עשה כן אלא ותוצא הארץ דשא עץ עושה פרי ולא עץ פרי:
סמכה לעשות רצון בוראה. גירסת הירושלמי שמחה בצווי והוסיפה ומ"ש כאן אפילו אילני סרק עשו פירות. מ"ש עץ עושה פרי אפילו שאינו עץ פרי אלא אילן סרק ג"כ עושה פרי. ומאחר שהוסיפה כש"כ שלא חסרה מן הצווי. וקיימה העיקר. שהוציאה עץ פרי. כמו אתרוג ופלפלין. שהם עץ פרי עושה פרי. שאם לא עשתה עקר הצווי לא היה יתכן שתוסיף:
על דעתיה דר"י בר שלום. כצ"ל כדלעיל וכן הוא בירושלמי שם ועיי"ש עוד שינויים:
לייטין ביזיא. פירוש ביזייא נקבים והיניקה הוא מהנקבים של הדדים: