א"ר יודן חלילה וכו' ברייה וכו'. לפי גירסא זו פירוש שחלילה לך מלהחזיק דבר כזה אצלך אלא תוציאנו חוצה ויהיה אצלך מלבר וזהו בריה הוא לך ואולי בא ג"כ לפרש מ"ש ב' פעמים חלילה ובמדרש אחר מצאתי הגירסא חלילה לך חלולה לך דורש חלילה מלשון חלל היינו על חלל ואויר העולם שאיט בבית בפנים אלא בחוץ וזהו בריה הוא לך שכל דבר שיש בו צורך הוא בפנים בבית וכל דבר בטל והפקר הוא בחוץ בחלל העולם. וכמ"ש לקמן פר' נ"ו סימן ה' צעקו חוצה בריה הוא לך וכו' ע"ש:
חלילה חלילה. חלילה הראשון מלשון ברייה כר"י. והשני מלשון חילול. ורש"י בחומש כתב על חלילה השני שהוא בעוה"ב וא"כ הראשון הוא בעולם הזה ואולי היה גירסתו כן במדרש:
ולא פחות מינה. כי כל כ"ף הדמיון בא להפחית הדבר. כמ"ש מדרש איכה פסוק היה ה' כאויב. וכדומה:
אברהם ואיוב. אברהם אמר להמית וגו' והיה כצדיק כרשע. ואיוב אמר תם ורשע הוא מכלה. וההפרש ביניהם דומה לשנים שאוכלים מין פרי אחד זה אוכל וטוב לו כי אוכלה אחר שנתבשלה. וזה אוכל ורע לו כי אכלה קודם שנתבשלה וכן כאן אברהם אמר והיה כצדיק כרשע דרך תפלה אמר אבל איוב אמר כן דרך החלט:
ערבובי שאילות. שתחלה אמר חלילה לך וכו' להמית צדיק עם רשע שלא ידמו ואח"כ אמר והיה כצדיק כרשע שידמו ע"כ דרש ע"פ מדה כ' שאא"ע לאברהם ת"ע להקב"ה שהוא אמר והיה כצדיק כרשע ופי' אני הבוחן לב יודע שצדיקי סדום אינם צדיקים:
ויתלה לרשעים. פי' אתה רוצה שאתלה:
כל צדיקים וכו'. ד' פעמים כתוב צדיקם בענין זה וכולם חסרים יו"ד בתרא:
זקננו. זקני אשמה בילקוט כאן הגירס' זקני אשמאי של שממה וחורבן. אך בספרים שלנו כתוב זקינינו מלא בשני יודי"ן:
צרף מעשי ויעלו למנין חמשים. שהיל"ל הנה אנכי עפר ואפר הואלתי לדבר וגו'. על כן דורש על פי מדה י"א מסדור שנחלק וע"פ מדה ט'. ואנכי עפר ואפר אולי יחסרון צרף אותי ולא יחסרו:
צרף עצמך עמהם. היינו מ"ש התשחית בחמשה את כל העיר אלא עשה בצירוף חסדך וחשוב כאלו הם חמשים ויותר נראה שדורש מ"ש הנה נא הואלתי לדבר אל ה' שאתה תמלא החסרון לט' של כל עיר כמ"ש רש"י בחומש ומ"ש ואנכי עפר ואפר כמ"ש לקמן סימן י"א ורש"י בחומש:
אנקליטון. עי' ד"ר פר' ט' סוף סימן ג' והובא בערוך ערך אנקליטין ועי' ברי"פ בשם מ"ע:
מדוכוס לאפרכוס. כאן למדנו סדר ממשלתם שאפרכוס גדול מדוכוס וכו':
ביד שנים כו'. המדרש לקח ראיה משנים אלו שהיו בדורות אחרונים וכן אצוסטוס ואנטנינוס חבירו קסרי רומי בימי הורדוס כמבואר ביוסיפון ומן הסתם גם בימי אברהם בדוגמאות אלו ולפי מה שכתבתי בויק"ר פרשה כ' סימן ה' בשם תנחומא אחרי מות סימן ח' על ענין בדומה לזה שבעלי רוח הקודש צפו ברוה"ק מה שיהיה בדורות אחרונים. ועשו מזה טענה על מה שהיה בזמנם ויתכן גם כאן כן שצפה אברהם ברוה"ק שכן יהיה וכן הוא בהדיא באגדת בראשית פרק כ"ב צפה אברהם ברוה"ק וכו' ע"ש וכן כאן ומרומז במ"ש השופט כל הארץ שאתה שופט לבדך כל הארץ:
נשבעת כו'. לעיל פר' ל"ט סי' ו' וש"נ ומבואר היטב. וזהו מ"ש השופט כל הארץ (אתה ששפטת את כל הארץ היינו בדור המבול) לא יעשה (עוד) משפט (כזה) למה שהרי נשבעת וזה על פי מדה ט' וי"ז. והשבועה היתה שלא לחבל לעשות כליה ואין הפרש בין אם עושה כן בכל הארץ או במדינה אחת כדמיון המבול לכלות מדינה כולה היום תעשה במדינה זו ולמחר במדינה אחרת. והעולם כלה וזה הערמה על השבועה. ודעת המדרש לפרש שמ"ש לא יעשה משפט אינו בתמיה אלא בניחותא:
אהבת צדק כו'. הנה ענין לך לך היה הרבה שנים קודם ענין סדום. אך הכוונה שמענין סדום אנו לומדים מדתו של אברהם על פי מדה ח' בנין אב שהיה אוהב תמיד להצדיק הבריות על כן זכה לנבואה יותר מכולם. והנה אברהם ראה את כל העשרה דורות וראה את נח כי נח מת יו"ד שנה אחר ההפלגה. לפי חשבון שנותיהם המפורשים בתורה וכל היו"ד ראשי דורות משם מתו אחר הפלגה רק פלג ועל כן נקראו כולם חביריו. ומהם היו צדיקים שכל מי שנאמר בו חי היה צדיק כמ"ש וארפכשד חי ושלח חי. ונח ושם היו נביאים וכן עבר דרשו חז"ל שהיה נביא אלא שאברהם גדול מהם שדיבר עמו יותר מכולם וציוהו מצות יותר מכולם:
שמן ששון. שעל ידי דיבוק ודיבור אלהי נעשה עליון על כולם כשמן שעומד עליון על כל המשקים: