ר"י ור"נ ורבנן. הוא לקמן פר' צ"ג סימן ו' ושם פירושו שנגש יהודה להלחם נגד יוסף כמ"ש שם ובספר הישר. ולפיוס כמ"ש ידבר נא עבדך דבר באזני אדוני ואל יחר אפך בעבדך וגו'. ולתפלה כמ"ש ועתה ישב נא עבדך תחת הנער וגו'. וכאן פירושו למלחמה להתווכח בטענות חלילה לך ולפיוס כמ"ש הנה נא הואלתי לדבר וגו'. ולתפלה כמ"ש אולי יש חמשים צדיקים וגו' והובא המאמר בשינוי ברש"י בחומש כאן. ובסדר ויגש לא הביא רש"י המאמר. משמע שעיקר המאמר מקומו כאן שהרי רש"י הביא ראיה על מ"ש הגשה לפיוס מפסוק ויגש אליו יהודה. הרי שסובר שפירושו לפיוס לבד. ולשון רש"י מצאתי באגדת בראשית פרק כ"ב. אך גירסת המדרש הגשה לפיוס מפסוק ויגשו בני יהודה אל יהושע ומבואר שם שכלב ביקש ממנו שיתן לו נחלתו המפורשת ואין זה תפלה אלא פיוס על שמטריחו:
זה שהוא עובר לפני התיבה. שייכות המאמר לכאן על שאמר בא וקרב שלשון הגשה שייך לתפלה כנ"ל:
חמש עשרה ברכות. עם ברכת ולמלשינים וברכת שומע תפלה היא ברכה ט"ז וכן האזכרות שבמזמור הבו לה' בני אלים הם ט"ו לבד ה' למבול ישב וחושב גם אל הכבוד לשם. ואז נשבע שלא יביא מבול לעולם הרי שהעביר הפורענות מלבא לעולם. וכן ברכת שומע תפלה גורמת לבטל האף והפורענות. ושייכות המאמר לכאן למ"ש האף תספה כמ"ש בסמוך שמבטל האף:
ר' פנחס. ה"ג בירושלמי ברכות פרק ד' בהלכה ד' ר' פנחס ר"ל ר"י בשם מנחם דגליא. זה שעובר לפני התיבה אין אומרים לו בא והתפלל אלא בא וקרב. עשה קרבינו עשה צרכנו עשה מלחמותינו פייס בעדנו. והיא הפוכה מגירסת המדרש ומי יבחר איזה מהם אמתית ובגירסת הירושלמי יש פיוס ותפלה ומלחמה. ומה שכתוב בירושלמי אין אומרים לו בא והתפלל פירושו שאין צריך לדקדק בכך לומר לו דוקא בלשון תפלה אלא יכול לומר לו לשונות אלו שכולם כוללים התפלה ובזה נצלנו שלא לעשות פלוגתא רחוקה והפוכה בין הירושלמי והמדרש:
האף תספה. דקשה למה פתח באף וכמ"ש לעיל פר' י"ט סימן ב' ד' הן שפתחו באף וכו' וא"כ חמשה הם. והיל"ל הגם. או התספה וגו'. על כן דורש שאמר בזה שבת להש"י וכן ת"א הברגז ותיבת תספה אין פירושו על סדום כתרגומו תשיצי אלא פירושו על האף שאתה תספה ותגדור את האף שלא יתפשט ואתה מושל בו. ופירושו האף תספה ואיך תספה צדיק עם רשע ע"פ מדת ממעל ודרך קצרה:
אף שאתה מביא. ומה שפתח באף אין קפידא שהרי הש"י כבר בשרו והודיעו שרוצה להביאו לעולם ועל זה אמר האף שאתה רוצה להביאו שתספה צדיק עם רשע. ואין זה לפי מדת טובך וצדקתך וצ"ל ולא דייך שאין אתה תולה לרשעים כו' וכ"ה בילקוט. ומ"ש אתה מכלה בו. לפרש תיבת תספה על הש"י נוכח לזכר ולא על האף נסתר לנקבה שהאף ביד הש"י כמטה ביד המכה וזהו ג"כ בדרך האונקלוס שתרגם הברגז תשיצי וזה על פי מדה ט' הגם שאינו דומה ממש ודו"ק:
ר' ור' יונתן. הובא כאן אגב דברי רבי אחא:
אל קנא. שהרי הקנאה היא מדה רעה ואיך מיחסה להקב"ה. על כן דורש שהוא האל על הקנאה והוא במכילתא יתרו פסוק זה:
ר' שמלאי. הובא אגב מ"ש האף תספה וכמ"ש בילקוט האף תספה אמר רבי שמלאי. ועל זה הביא לפרש פסוק ויש נספה ור"ד רב אוכל ניר ראשים והוקשה לו ואיך יתכן שֶיֵעָשֶה דבר בעולם בלא משפט. והלא כתוב כי כל דרכיו משפט:
בלא משפט מקומו. וגם זה במשפט וכאלו כתוב ויש נספה במשפט בלא משפט מקומו ושייכות המשל כמ"ש ר"ד רב אוכל ניר ראשים הוא הגבאי:
משכלת בהיה. שמ"ש ויש נספה בלא משפט הוא כפשוטו שבעת הכעס שניתן רשות למשחית אינו מבחין וכו' וכמשל הדוב בכעסו. וכמ"ש דוב אורב הוא לי ויש עת שנעשה כן במשפט: