אחת מעשר ירידות. עי' פר"א ריש פרק י"ד. וחושב שם תשעה בתורה ואחד בנביאים לעתיד. ואף שמבואר בכמה פסוקים הירידה של עתיד הכל רומזים על ירידה אחת:
א"ר אבא ב"כ. עי' לעיל פר' ל"ח סוף סימן ט' וש"נ לכמה מקומות ג"כ בשם ר"א ב"כ. והנה במקומות הנ"ל הדרשה על שכתוב בלשון ספק על הש"י. ע"כ דרשו שהספק הוא על האדם. וכן כאן שאמר ארדה ואראה הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה משמע שצריך לירד ולידע ואם לאו לא ידע חלילה ומי איכא ספיקא קמי שמיא. ע"כ דורש שתלה הדבר בתנאי התשובה על להבא אם לא יעשו תשובה אז הם חייבים כליה ואם לאו אלא שיעשו תשובה אז לא אעשה כלה אלא אדעה בהם מדת הדין. ואם אינו ענין על ידיעת עצמו כ"י ת"ע שיודיע לאחרים. וכמ"ש שמ"ר סוף פר' א' וידע אלהים הודיע דרך הקץ. וכמ"ש בכל העונשים וידעו כי אני ה' וזהו אדעה שיודע בעולם כחו וגבורתו ומדת משפטו אך בלא כליה שאע"פ שיעשו תשובה לא יועיל להם לסלוח להם לגמרי:
עיקר שלותה. עיין שבת דף יו"ד ושם איתא ישיבתה של סדום נ"ב שנה ושלותה כ"ו שנה. וצ"ע מנין לו שכ"ה שנה היה מרעיש עליהם. וגירסת התנחומא וירא סימן י' נ"ב שנה היה מעיד בהם באנשי סדום. ומזעזע עליהם את ההרים. כדי שיעשו תשובה אמר רשב"י מקרא מפורש הוא המעתיק הרים וגו'. והחשבון של נ"ב שנה בסדר עולם פרק א' משנת מ"ח לאברהם עד שנת מאה היינו מעת ההפלגה עד שנהפכה. ונצטרך לומר ששנת המאה של אברהם יעלה לכאן ולכאן ולא היו נ"ב שלימות וכמ"ש מפורש בסוף לך לך הלבן מאה שנה יולד ואח"כ כתיב ואברהם בן תשעים ותשע שנה והם ב' כ"מ וההכרעה כנ"ל:
המעתיק הרים ולא ידעו. ובפסוק הקודם מי הקשה אליו וישלם המעתיק הרים ולא ידעו וגו' אשר הפכם באפו. פי' מי הקשה אליו שלא לשוב בתשובה וישלם שישלים חפצו שהרי אנשי סדום חטאו והעיד בהם שישובו על ידי שהעתיק הרים ולא ידעו פי' לא נתנו לב לשוב בתשובה וכמ"ש גם שיבה זרקה בו ולא ידע עד אשר הפכם באפו כמ"ש ויהפוך את הערים וגו' על פי מדה י"ז. וזה בהכרח על פי זוועות גדולות. ורוחות וסערות וכמ"ש אצל אליהו ורוח גדולה וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים לפני ה' ע"פ מדה הנ"ל: