זו הובריא. בערוך ערך הווכריא גורס וואחוכריא ופי' המ"ע בל"י זריזות וחריצות עכ"ל וא"כ דורש למען אשר יצוה וגו'. ואין צו בכל מקום אלא זריזות כמ"ש וצו את יהושע וחזקהו ואמצהו. במ"ר פר' ז' סי' ז':
זו בקור חולים. כמ"ש חז"ל על פסוק והודעת להם את הדרך ילכו בה. ב"ק דף צ"ט וש"נ את הדרך זו ג"ח אשר ילכו זה ביקור חולים. ופי' כמ"ש והלכת בדרכיו שפי' מה הוא רחום וכו' וזהו מ"ש את הדרך זו ג"ח. אשר ילכו זו ביקור חולים שהמצוה בהכרח ע"י הליכה אל החולה. וכן צ"ל כאן ושמרו את דרך ה' זו ג"ח. וכאילו כתוב ושמרו את דרך ה' אשר ילכו בה כנ"ל. וזה על פי מדה ט':
חמרא במדברא. עי' ד"ר פר' י"א בסימן ג' אצל אברהם שאמר לו משה את היית זן בישוב וכו' וצ"ע ועי' מש"ש לישב שיתכן שהכוונה מ"ש בישוב באופן שזנים בישוב בלחם טבעי ובשר טבעי:
מתחלה צדקה כו'. דורש מ"ש אשר יצוה וגו' לעשות צדקה ומשפט משמע שיעשו הם אחר מותו מה שעשה הוא בחייו צדקה ומשפט. וזהו מ"ש אחריו ולא מצאנו לאברהם שהיה שופט כ"א שעשה צדקה. ע"כ דורש מתחלה צדקה ולבסוף משפט. ואצל דוד כתוב ויהי דוד עושה משפט וצדקה. ודרשו ד"ר פר' ה' סוף סי' ג'. ודרשו תחלה משפט ואח"כ צדקה כי דוד עיקר ענינו לענין המשפט. כמ"ש שימה לנו מלך לשפטנו על כן כתב תחלה משפט ובסוף צדקה:
אליו לא נאמר אלא עליו. מדקאמר למען אשר יצוה וגו' אחריו היינו אחר שימות אברהם. ואח"כ אמר למען הביא ה' על אברהם ועוד שאליו היה משמע שהדיבור לאברהם בשביל בניו. אך עליו משמע שהדיבור היה על עצמו. וכן מצאתי ברש"י בחומש שמדקדק גם ממ"ש על אברהם. וכן הוא דרך המדרש אחת דבר ושתים שמענו. עי' ב"ב קט"ז על פסוק כי שכב דוד וכי מת יואב דוד שהניח בן כמותו וכו' עי' לעיל פר' יו"ד סימן ה':