כי אל אל האמור נשאתי. כל הענין באגדת בראשית פרק כ"ב ובילקוט כאן ופי' שהאל כשאמר ונשאתי לכל המקום בעבורה ע"פ מדה י"ז. לא אחבול ולא אמסור ולא אמשכן אותם ביד מלאכי אפי וזעמי לכלותם ובפסוק השני בלעדי אחזה אתה הוריני ואם עול פעלתי לא אוסיף. ומדאמר אתה הוריני הרי משמע שמי שמדבר אליו אמר שטעה בדין וחבל. ע"פ מדה ט'. ואיך תאמר טעיתי הרי אמרתי ונשאתי אם אמצא וגו' הרי שלא מצאתי. וא"כ מחויב אני לכלותם שכולם רשעים. בלעדי אחזה לבד מה שאני רואה בענין זה ויודע שלא טעיתי. אתה הוריני. ראה אתה וחפוש וחקור בדין זה והשג האמת והוריני אם עול פעלתי בסדום וכו' ומ"ש והם חובלים עלי דברים הוא פירוש שני. שמ"ש לא אחבול פירוש לא חבלתי ולא קלקלתי מלשון לאחד קראתי חובלים. ובאגדת בראשית הנ"ל וכן בילקוט איוב מ"א והוא מאג"ב הנ"ל מבואר שאמר כל זה נגד אברהם שהוא חשב שקלקל ועיות הדין ודיבר קשות כנגד השי"ת ובאיוב פי' ע"פ רוה"ק מה שאמר הש"י כנגדו:
לא אחריש בדיו. לא כתיב לו קרי שפירושו לפי הקרי לו אני מחריש ולבדיו וכפי הכתיב אבל לא לאחרים כמפורש באגדת בראשית הנ"ל. והנה המדרש חבר שני פסוקים יחד וכפי מ"ש כאן אין פירוש לדברים. אך כפי מה שמבואר באגדת בראשית הדבר מבואר בטוב טעם שכתוב שם ל"ד המעמך ישלמנה וכתיב שם מ"א מי הקדמני ואשלם שם כתוב אתה הוריני וכאן כתוב ומה ידעת דבר ולו אחריש בדיו שאע"פ שאמר לי דברים קשים ודבר גבורות. וחין ערכו ערב לי ומה גבורות דיבר ויגש אברהם וכו' (וכמ"ש לעיל סי' ח' כל הענין). עוד שם לו אחריש בדיו לאברהם בלבד אני שותק למה שהוא שתק לי וכו' ואני כחרש לא אשמע אף אני מחריש לו ע"ש ובהכרח שכוונתו כמ"ש כאן במדרש לו אחריש ולבדים היוצאים ממנו פי' שהם כיוצא בו ראשי הדורות אבל לא לאחרים. וכאן במדרש ג"כ כוונתו שלאחרים לא יחריש:
וחין ערכו. לעיל פר' מ"א סי' ט' חן בשפתיו ולקמן פר' נ"ט סימן ד' הוצק חן בשפתותיך שמדבר באברהם וכן כאן ע"פ גז"ש. התבונן בדברים והמעיין בשני המקומות באיוב ל"ד ושם מ"א יראה שכוונה אחת להם שם ולכל זה כוון המדרש בלי ספק: