המכסה אני מאברהם. ובפסוק הסמוך ואברהם היה יהיה והיל"ל מיד זעקת סדום ולמה הפסיק בברכתו לאברהם ואגב זה הביא כל הדרשה כמ"ש בסוף הסימן. ובריש מדרש שמואל כל הענין ע"ש:
עובר בעשה. זה מ"ע מדברי קבלה. ומרומז בתורה כאן אצל אברהם שמי שאינו עושה כן הוא עובר על מצות עשה. וכן אצל רשעים להפך. כי עומק פשוטו של מקרא כאלו כתוב זכר צדיק לברכה וזכר רשע לקללה. ושם צדיקים יעמוד לעד ושם רשעים ירקב. שמברכת הצדיק אנו לומדים קללת הרשע. ומקללת הרשע בסיפא דקרא אנו לומדים ברכת הצדיק. וזה על פי מדה ט'. וזהו שאמר ירקב פי' שבזה גלה הכתוב ללמוד הצדיק מן הרשע והרשע מן הצדיק ודוק. ועוד יתכן שכוונתו שכמו בר"ד תיבת לברכה שמ"ע לומר ברכה:
כלי קורייס. לשון משנה הוא פרק ר"א אומר האורג בנירין בקירוס. ובירושלמי שם איתא קירוס הוא קירומה תרגום חטובות אטון מצרים תרגם ומקרמא מצראי וזהו מ"ש במסכת ביצה ועיטרה בקרמים. ועיין ד"ר פר' ז' סימן י"א ומש"ש ועי' מוסף ערוך ערך קרומא. וכלים אלו צריכים לאויר העולם. ואם מסגירים אותם בתיבות זמן רב הם כלים והולכים:
פרעה סיסרא סנחריב. שמאחר שנהרגו ולא מתו כשאר כל אדם. אין שום אדם רוצה לקרא שם בנו בשמם וכמ"ש חז"ל דלא מסקי בשמייהו של רשעי ישראל כדואג ואחיתופל: ומ"ש פרעה סיסרא סנחריב צ"ע שהרי פרעה שם המלוכה שכל מלכי מצרים היו נקראים פרעה וגם בדור ירמיה ובדור יחזקאל היו נקראים כן. ואיך יקרא אדם שם בנו פרעה. וגם על סנחריב יקשה שהרי איתא בפרק חלק שהיו לו שמונה שמות. חוץ מסנחריב שאינו שם כלל ע"ש. ועל סיסרא יקשה שמפורש בעזרא ובנחמיה בני ברקוס בני סיסרא עי' במ"ר פר' ט"ז סימן י' ושם תמצא ישוב נכון על ענין סיסרא. ובפרעה וסנחריב צ"ל שתפס אותם למשל בעלמא ובדברי משל אין לדקדק בכל חלקיו ודיבר כפי הנראה מפשוטי הדברים שהם שמות בני אדם ובימי הנביאים היו השמות האלו ידועים ואח"כ נשתכחו לגמרי ובימי חז"ל לא היה עוד זכר לשמות אלו:
ור' יונתן. צ"ל בלא וי"ו ופירושו שר"ב ור"ח בשם ר' שמואל ב"ר נחמן העידו על ר' יונתן שעשה כן. וכ"ה בירושלמי פרק ג' דמגילה ובמס' סופרים פרק י"ד ובריש מדרש שמואל ועי' ג"כ במדרש אסתר פסוק אשר הגלה מירושלים כי כן הוא:
אשר הגלה מירושלים. וס"ד אשר הגלה נבוכד נצר:
בפורים. לרבותא אף שמברכים אין זה הפסק כנ"ל אך במס' סופרים איתא בהדיא שרב אמר כן אחר קריאת המגילה. ואפשר שהטעם משום הפסק הברכה והמ"ע יקיים אחר הקריאה. ועיין ביפ"מ וקרבן העדה. וגי' המדרש כאן ראיה לפירוש היפ"מ. וגי' המ"ס ראיה לבעל קרבן העדה:
חרבונה זכור לטוב. במדרש אסתר פסוק והמלך קם בחמתו הגי' דאמר ר' פנחס צריך לומר חרבונה זכור לטוב. וגירסת רש"י כאן כי הוה מטי לחרבונה אמר חרבונה זכור לטוב ולענין אי הוי הפסק כמ"ש בדברי רב וז"ל המדרש שם מה עשה אליהו זכור לטוב נדמה לחרבונה ואמר לו אדוני המלך גם הנה העץ דאמר ר' פנחס וכו' כנ"ל. ואין הכוונה שצריך לברך את חרבונה כמו ברוך מרדכי היפך ארור המן. דא"כ היל"ל ברוך חרבונה אלא הכוונה על שנדמה אליהו ז"ל בדמות חרבונה ואליהו נקרא בכל מקום זכור לטוב וכשמזכיר את חרבונה צריך להזכירו בשם זכור לטוב לרמז שמו של אליהו עליו על שנדמה בשעה זו בצורתו. וכדומה לזה לעיל פר' ל"ג בסימן ג' ע"ש:
זכרנו יברך. כשמזכיר אותנו יברכנו:
אשר אני עושה. היינו עונש סדום על רעתם והיה צריך לומר מיד זעקת סדום וכו':