ישב כתיב וגו'. עי' במ"ר פר' י"א בסימן ב' שי"ר פסוק דומה דודי לצבי פסיקתא רבתי פר' ט"ו סימן ט' מדרש תהלים י"ח. וכמ"ש לעיל בריש הפרשה. ובשם אגדת בראשית. והכתיב ישב חסר ו' וכאלו כתב יָשַב כשנראה לו היה יושב כפי הקרי ביקש לעמוד ואמר לו שישב וכאלו עתה ישב בפניו:
אתה סימן לבניך. כמ"ש לעיל פ' מ"א סימן ו' וכן כאן במעשה זו:
נכנסין לב"כ. ומרומז במ"ש פתח האהל וכמ"ש מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל שפירושו ב"כ וב"מ. ובמקומות שציינתי הוא כתוב אצל מ"ש בסימן א' שישב ושם מקומו. וכאן הפסיק בכמה דרשות. ושם הגי' אתה סימן טוב לבניך:
בעדת אל. כשנועדים ומתאספים לשם האל לקרות שמע ולהתפלל ולהלל:
אטימוס. עי' מ"כ וזהו שהביא ראיה מפסוק ונצבת על הצור שמשה עמד מוכן ומזומן קודם שיבא הקב"ה כמ"ש שם והיה בעבור כבודי וגו' ומ"ש כתיב והיה טרם יקראו שם במ"ר הגי' כמה דתימא והיה טרם יקראו וכאן צ"ל וכתיב. וזהו ניצב עומד וממתין על תפלות ישראל:
על כל שבח. כל מה שמוסיפין לשבח מוסיף להשרות שכינתו ביניהם ובא לדרוש שמאחר שמ"ש אלהים נצב הוא בדקדוק ניצב ולא יושב. וע"כ סותר למ"ש ואתה קדוש יושב תהלות ישראל ע"כ דורש ומכריע שמ"ש יושב פירושו שוכן ומתעכב וכמ"ש ותשבו בקדש וכדומה. ומ"ש נצב בעדת אל כנ"ל ולא יושב שבשעת תפלה כ"י עומד מוכן ומזומן לקבל תפלה: