ב"ק אמר. ברכות סוף פרק א' בבלי וירושלמי שם ושם השמות בהיפוך וחילוף לב"ק בעשה ול"ת ולר' לוי בל"ת לחוד. וכן הוא לקמן פר' ע"ח בסימן ג' כמ"ש בגמרא וירושלמי. וטעם פלוגתתם שמי שסובר בל"ת לחוד כמ"ש ולא יקרא עוד שמך אברם והיה שמך אברהם שאם כתב ויהיה נקרא שמך אברהם היינו אומרים שהוא מצות עשה. אך מאחר שלא כתב כן אין כאן אלא הבטחה לאברהם. ודעת מי שסובר בעשה ול"ת. היינו שדורש מ"ש והיה שמך אברהם ע"פ מדה ט' כאלו כתוב והיה שמך נקרא אברהם וכמ"ש ברישא דקרא ולא יקרא על אחרים שלא יקראו כן מ"ש והיה שמך ג"כ על אחרים:
דכוותה הקורא לשרי. כר' לוי כאן בעשה ול"ת שמ"ש כי שרה שמה פי' לא תקרא שמה שרי כי שרה תקרא שמה על פי מדה כ"ב. ולב"ק בל"ת לבד שמ"ש כי שרה שמה אינה מצוה אלא הבטחה כנ"ל. ולדברי הכל אינו עובר על שרה אלא אברהם בלבד כמ"ש אל תקרא ולא אמר ולא תִקָרֵא כמ"ש אצל אברהם וגם כאן הפלוגתא בעשה ול"ת כנ"ל. ומקשה למה אינם חולקים כך אצל יעקב שכתוב בו לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהיה שמך. לא יקרא לאו כ"א ישראל וכו' עשה וכנ"ל אצל אברהם למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה ועל זה תירץ תני לא שיעקר וכו' אלא כי אם ישראל שתיבת אם מיותר ומשמע מיעוט כמו רק שבא למעט שלא יקרא שם ישראל לבד. ואצל אברהם כתיב והיה שמך אברהם בלא מיעוט ועל כך אצל אברהם לא נזכר עוד בכל התורה שיקרא בשם אברם ואצל יעקב נקרא בכל התנ"ך בשני שמות יעקב וישראל וגם באותה פרשה עצמה ויצב יעקב מצבה ויקרא יעקב:
דלמא שנייה. דלמא בלשון ירושלמי מעשה שמספר שכן היה המעשה שבחר בו כשהיה שמו אברם כמו שכתוב בגמרא הנ"ל: