יהיה גדל במדבר. כמ"ש ירמיה ב' פרא למוד מדבר ופי' שיהיה אדם פרא. אדם של מדבר. וריש לקיש סובר שתיבת פרא פירושו פחות ופוחת וכמ"ש לעיל סוף פר' כ' ופרא ממה דאית לביש ע"ש וכן ברות רבה פסוק וירדת הגורן פרי מאה פחות ממאה וכן כאן פרא אדם פוחת אדם וממעטו וע' מש"ש לעיל פר' מ"א סוף סימן ז':
ויד כל בו. איך יתכן שיהיה יד כל בו שאם זה ימשול בו לא יניח לאחר למשול בו על כן דרש כלבו. ור"א בא לתרץ הקושיא הנ"ל שמ"ש ויד כל בו הכוונה על נבוכדנצר שכתוב בו ובכל די דארין בני אנשא וגו' והשלטך בכלהון הוא ימשול עליו:
לקדר ולממלכות חצור. עד ושדדו את בני קדם. וקדר וקדמה הם מבני ישמעאל וע' מ"ש בזה בפר"א פרק ל' באריכות:
שאצרן במדבר והרגן. הנה בירמיה כתיב כמה פעמים נבוכד ראצר אך כאן כתיב ראצור בוי"ו ודורש ע"פ מדת נוטריקון שאצרן והוי"ו מורה והרגן ומ"ש במדבר כדעת ר' יוחנן שהיו שוכנים במדבר. ומ"ש שאצרן פירושו שסבבם וכבשם והרגם:
הכא את אמר ישכון. לקמן סוף פר' ס"ב ודורש מדה ט"ו ב' כ"מ שכאן כתוב ישכון משמע לבטח בגדולה ובסוף פרשה חיי שרה כתיב נפל שמשמעו נפל לארץ בשפלות ודורש תחלה על עצמו ואח"כ על בניו לדורות שעליהם עיקר הנבואה. ומ"ש כיון שפשט ידו כמ"ש תהלים פ"ג אהלי אדום וישמעאלים וגו' אשר אמרו נירשה לנו את נאות אלהים וכמ"ש באיכה רבתי פסוק שמעו: