באורחא דחלוצה. זהו פי' על מ"ש בדרך שור וכן הוא בתרגום אונקלוס כאן אך בסדר בשלח ויצאו אל מדבר שור למדברא דחגרא וכן ת"א דחגרא רק בתרגום ירושלמי כאן וביונתן שם דחלוצה והוא שם מקום בא"י:
חד אוניך. אם יאמר לך אדם אחד שאזנך של חמור אל תחוש לדברי יחיד אך אם יאמרו לך שנים שאזניך של חמור צריך אתה לחוש. וכוונת המשל שמאחר שהבריות מחזיקים מעשיך למעשה חמור צריך אתה להודות להם ולתקן מעשיך שיהיו שוים למעשה בני אדם ישרים והנמשל על שאמר אברם וכן המלאך שהיא שפחה הודה הגר לדבריהם. ומ"ש עתיר לך וכן גורס בערוך עתר. ואולי הוא מלשון עתר המהפך תבואה בגורן וכאן פי' הפך לו פרומבי'. ובמוסף ערוך כתב וז"ל ובניסחאות כתיב עביד לך (והוא בילקוט) ואולי יש לגרוס עתד ולשון מקרא הוא ועתדה בשדה לך עכ"ל:
ריב"ח אמר חמשה. לקמן פר' ע"ה סימן ד' שמ"ר פר' ג' סי' ט"ז:
בכל מקום שנאמר אמירה מלאך. שתחלה אמר וימצאה מלאך ה' ויאמר הגר שפחת. ואח"כ כתיב עוד ג' פעמים ויאמר מלאך ה' והם מיותרים שהרי כבר אמר ויאמר ולא אמר מלאך ה' כי הוא סמוך על מ"ש בפעם הא'. על כן דורש על פי מדה יו"ד מדבר שהוא שנוי. וכאן יש ד' פעמים ויאמר מלאך ה'. ועל זה אין חולקים שהם ד' מלאכים ועל שאצל ויאמר הב' לא נזכר בו מלאך. ריב"ח סובר שמאחר שעפ"י מדה ט' פירושו ויאמר מלאך ה' כאלו מפורש בפסוק ונתן ג"כ לדרוש ע"פ מדה יו"ד. ודעת רבנן שהוא נמשך לויאמר הא' ומלאך אחד אמרם ואין כאן אלא ד' מלאכים:
כי אלהים ראינו. היינו המלאך שנראה להם. וצ"ע שאצל מנוח ואשתו כתיב יו"ד פעמים מלאך ה' ולא דרשו על יו"ד מלאכים ע"פ מדה יו"ד וכאן דרשו אך האמת כן שהרי מפורש היטב שלא היה אלא מלאך אחד כמ"ש האתה האיש אשר אמרת וכתיב עוד מכל אשר אמרתי אל האשה הרי שהכל אחד ובסוף כתיב אז ידע מנוח כי מלאך ה' הוא היינו הראשון. ועל שהפסיק בין המאמרים של המלאך הוצרך לומר אחר כל הפסק מלאך ה' וכאן לא הפסיק. ואף שבפעם הראשון הפסיק במ"ש ותאמר מפני שרי וגו' מאחר שהוא לשון נקבה אינו הפסק:
ציפורנן של אבות. פי' שהציפורן הוא דבר יתר באדם וחוץ לגופו שהרי נחתך ונשלך. והבטן הוא עיקר האדם. והגר שהיתה היתר בבית אברהם שהרי נגרשה והושלכה מביתו כמו הציפורן וזכתה מה שלא זכו הבנים. ומ"ש מכריסן של בנים ולא אמר מראשם ולבם. כי אלו שהם בגדר לב וראש כמו משה ואהרן והנביאים ראו יותר מהגר אך אלו שאינם אלא בגדר אברים האמצעים של האדם הם הכרס והמעיים עליהם אמר שציפרנם טוב מהם:
צופיה הליכות ביתה. כתיב בפרשת אשת חיל שנדרש על שרה לעיל ריש פר' זו ועל זה אמר צופיה הליכות ביתה אותם שהיו מהלכים בביתה כמו הגר: