מה איכפת לי וכו'. פי' איני חושש לטובתה על שהיא אשתי ולא ברעתה על שהקלה בכבודך אך אני אומר שאני איני יכול להרע לה שאף שהדין עמך מאחר שציערנו אותה פי' שעניתי אותה שבאתי אליה אבל את עשי לה כטוב בעיניך כי היא שפחתך וברשותך היא. ודורש שלמד כן מדין התורה שכתיב אצל יפ"ת שלא תמצא חן בעיניו אחר שבא אליה וזה על פי מדה י"ז. ודורש עוד ע"פ מדה הנ"ל שיש בו עוד ק"ו שכתוב באמה עבריה שהיה ראוי שייעד אותה ואם לא יחפוץ ליעדה אמרה תורה לעם נכרי לא ימשול למכרה וק"ו כאן שכבר היתה אשתו גבירה כמ"ש לעיל סוף סימן ג':
מנעתה וכו'. כמ"ש לבן אם תענה את בנותי ופי' רש"י מעונה וכן כאן ותענה ועי' מ"כ ועל פי מדת ממעל ותעניה בענוי בדבר שנקרא ענוי והבינה שאינה עוד אשתו של אברהם ולא יתקרב אליה. ודרש מדלא כתיב ותיסרה שרי:
טפחה בקורדקייסין. דייק מ"ש ותענה שרי ותברח מפניה שתיבת מפניה מיותר שהרי אצל משה כתוב וינס משה מפניו ודרשו שמ"ר פר' ג' סימן י"ב שהיא בריחה מועטת רק מאת פניו לבד וכאן ברחה מרחוק למדבר. על כן דרש ע"פ מדה ל"א וכאלו כתוב ותענה שרי מפניה ותברח ועשתה דרך בזיון שהכתה במנעלה שתבין שהיא מחזקת אותה לשפחה גמורה. ודרשו ע"פ מדת ממעל ותעניה מפניה היינו בחליצת הסנדל שנקרא עינוי כמפורש ביומא ריש פרק יוה"כ:
הוליכה לה למרחץ. שהיא מלאכת עבד ושפחה כנענית שאסור לעשות כן בעבד עברי: