עשרה לשונות. כאן יתפרש בדוחק שתיבת נבואה עצמה ג"כ מהעשרה לשונות וחושב עוד ט' ובאגדת בראשית פרק י"ד חושב נבואה בתוך היו"ד לשונות כמו שהוא בילקוט כאן ב' פעמים תיבת נבואה:
נבואה. כמ"ש בתורה כי נביא הוא וכמוהו הרבה. חזון כמ"ש חזון ישעיהו וכדומה וכמ"ש כאן במחזה. הטפה כמ"ש מיכה ב' אטיף לך ליין ולשכר והיה מטיף העם הזה. דיבור כמ"ש וידבר ה'. אמירה ויאמר ה'. צווי כאשר צוה ה' והיה להם דבר ה' צו לצו. משא. משא בבל משא צור משא דבר ה' ביד מלאכי. משל מליצה חידה כמ"ש בריש משלי להבין משל ומליצה וגו' וחידותם שהכל ברוה"ק. וביחזקאל י"ז חוד חידה ומשל משל. ובאגדת בראשית אינו חושב ציוי וחושב אגדה. וכמ"ש חזות קשה הוגד לי. ולפי מ"ש כאן חושב יו"ד לשונות אלו כדי לסיים גדול כחו של אברהם וכו'. וכמ"ש ויק"ר פרשה א' ריש סימן ד' מדבר באברהם שנדבר עמו בדיבור ובחזון. אך באגדת בראשית הנ"ל מסיים וכשנגלה הקב"ה אל אברהם בחזיון וכו' אל תתירא שנגליתי לך בחזיון אל תירא אברם: