ר' יודה. הוא ר' יהודא ועל שהמדרש הוא אגדות ירושלמי גם מעתיק לפעמים מאמריו מהירושלמי עצמו על כן מדבר בלישנא קלילא ומבליע אות. ודעת ר"י ממ"ש וה' הוא ובית דינו כמ"ש ויק"ר פר' כ"ד סוף סימן ב' הרי שישב עליו בדין על שהפריד את לוט ממנו. ודעת ר"נ שאחר שהפריד את לוט דיבר וברך אותו ולא כן בעת שהלך עמו כי דעת אברהם היה בטעות שלוט יהיה יורש אותו על שהוא בן אחיו ואחר שהפרידו ממנו על רשעתו נתרצה לו הש"י ואמר לו שאין לוט יורשו:
א"כ ילך ויביא לו. מאחר שאתה סבור לעשות כן מדעתך בלא דעת הש"י כביכול א"כ יתכן שיעשה גם בשאר אופנים שאפשר:
גרש לץ. דעת חז"ל ע"פ מדה י"ז שכל פסוקים סתומים של נביאים וכתובים באו לפרש סתרי התורה. ודרש ר"נ שפסוק גרש לץ בא לגלות לנו שיפה עשה אברהם שהפריד את לוט ממנו וזהו שסמך פסוק אוהב טהר לב לפסוק גרש לץ. שהרי אברהם קבל שכר על שהתפלל על סדום ולמד עליהם זכות כמ"ש לעיל פרשה ל"ט סימן ו'. ולמה כאן קיבל שכר על הרחקת לוט. לזה דרש אוהב טהר לב וגו'. שע"פ מדה י"ז בא ג"כ לפרש על אברם ולוט שהקב"ה אוהב למי שהוא טהר לב שעושה מעשיו בתמימות ובטוהר לב שאברם אע"פ שחבב את לוט בן אחיו. אך כשבא לוט לכלל גזל. ע"פ טענתו שהוא יורש את אברם ולא היה ראוי וגם ידע שהש"י אמר לאברם לזרעך נתתי את הארץ הזאת הרי שלא האמין לוט בנבואה של אברם ולכך קרא אותו לץ ועליו אמר גרש לץ ולא פנה אברם לאהבתו ורחקו וגרשו מחברתו וזה נכלל בכלל מ"ש טהר לב ומ"ש חן שפתיו רעהו מלך שעל ידי חן של שפתיו שהתפלל על סדום נעשה המלך הקב"ה רעהו וכן אברהם להקב"ה. ומ"ש לפי שהיה לו חן בשפתיו היינו על תפלותיו עבור סדום. כמ"ש לקמן פר' מ"ט סוף סימן י' על פסוק ודבר גבורות וחין ערכו. ולקמן פר' נ"ט סימן ד' הוצק חן בשפתותיך עי' מש"ש. וכן הוא בתנחומא סדר זה בענין המילה:
ומתוך אהבתו שאהבו. חוזר לתחלת הדרשה השייך כאן אוהב טהר לב: