אמר רב נחמן. לקמן פר' נ"א סימן ט'. פסיקתא פר' ג' סימן ג' ומ"ש בולמוס וכו' פירושו תאוה בלא גבול כמו בולמוס של רעבון הגוף. ועריות שהן אשת איש וכלתו ואשת אחיו וכדומה. אך בתו ואחותו אין דרך אדם להתאוות להם אלא מי שהוא משולח בתאוותו. ועל דרך העונש שעבירה גוררת עבירה מזמינים לו לאדם:
כל הפסוק הזה. עי' נזיר דף כ"ג א' ותשא אשת אדוניו את עיניה אל יוסף וכאן וישא לוט את עיניו. כי הוקשה לחז"ל שלא יתכן שיהיה כפשוטו שנשא את עיניו וראה את כל מדינת סדום. והיה בארץ כנען במקום רחוק מסדום ובהכרח שהלך ברגליו וראה ובחר וכמ"ש בסוף הסימן כאן שחזר על כל ערי הככר וכו'. ועי' עוד ויק"ר פר' ה' בסימן א' נתיב לא ידעו עיט שלא יתכן לראות בסדום מרחוק ואיך כתב כאן וירא. וזה ע"פ מדה ט"ו שכאן כתוב וירא את כל ככר והכריע שמ"ש וישא וכו' וירא וכו' הוא הכל על ראית הלב לתור אחר הזנות כנ"ל. כמ"ש ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם וסופו מוכיח המעשה של בנותיו שידעו בנותיו שלא יקפיד ומה שהוצרך לדרוש כל הפסוק על שכולל הרבה מיני עברות של ג"ע. בולמוס וכו' ובערוך הובא מאמר זה וכתב בלשון יוני גרונו של שור זה החולי אוכל הרבה כלחוך השור וי"א לשון לעז שאוכל הרבה קורין לו בולימו. והמ"ע כתב בלשון יוני ורומי פוגת נפש מפני רעב עד שידיו ורגליו קרים ופניו ירוקים וחושיו נחלשים עד שכמעט לא נותרה בו נשמה ונעתק המלה זו לחשק חזק של דברים אחרים. ולוט נתפתה בכולם כשנפרד מעל אברהם. וכענין ערפה בהפרדה מנעמי לכוונה זאת. וכמ"ש בסמוך שהסיע עצמו מקדמונו של עולם. ועי' עוד במ"כ בשם ילקוט והוא בהוריות דף י'. אך מה שדורש פסוק לפני שחת ה' זה צ"ע איך דורש תיבות שכתובים אצל הש"י על לוט. אך האמת יורה דרכו שדורש מדת מנגד. למה שחת אותם וזרעם על שהשחיתו את דרכם והיינו מ"ש ושחת ארצה. וכמ"ש אצל דור המבול כי השחית כל בשר את דרכו וכן בסדום. וע' נדרים דף ל"ב כי לא נחש ע"ש ותבין כאן:
כגן ה' לאילנות וכו'. דורש מדה כ"א מדבר שהוקש לשתי מדות אתה נותן לכל אחד כח היפה שבשניהם. וכאן הוקש לשני דברים שאמר כגן ה' כארץ מצרים. ואצל הגן כתוב ויצמח ה' אלהים מן האדמה כל עץ נחמד ובארץ מצרים כתיב דברים י"א כארץ מצרים אשר תזרע וגו' כגן הירק הרי שארץ מצרים מיוחד לזרעים ובסדום היו שתי מעלות אלו וכמ"ש איוב כ"ח ארץ ממנה יצא לחם וגו' נתיב לא ידעו עיט מחמת אילנות כמ"ש ויק"ר פרשה ה' בסימן א' שם:
כאינש דבחר פורנא. פורנא עי' ערוך ערך פרן שהוא מלשון כתובה ונדוניא. כי הארץ היא אם כל חי ונתקללה כמ"ש ארורה האדמה בעבורך. ולוט בארמית הוא קללה כמ"ש לעיל פר' ל"ז סימן ד' לוט ללווט וכן לקמן פר' מ"ד סימן י"א לוט ליטא וכו' וסדום חטאה יותר מכולם ואחר כך נתקללה יותר מכולם. והפסוק מתמיה על לוט איך בחר לוט בסדום ולא ירא מהקללה שכבר הובטחה עלי' כאשה שיש לה כתובה ובנה יורש כתובת אמו:
ויסע לוט מקדם. משמע שנסע משם לצד מערב. והרי אברם היה הלוך ונסוע הנגבה. וסדום הוא בדרום ארץ ישראל כמ"ש יחזקאל סימן ט"ז פסוק מ"ו. ואחותיך וגו' על ימינך סדום ובנותיה. והיה משוך לצד מזרח כמ"ש במסעי והיה לכם גבול נגבה מקצה ים המלח קדמה. וים המלח הוא מקום סדום כמ"ש אל עמק השדים הוא ים המלח ומקום אברם ולוט בין בית אל ובין העי עיירות של בנימין אצל יהודה בדרום ארץ ישראל וא"כ נסע לוט לצד קדם היינו מזרחית דרומית. ע"כ בהכרח לדרוש ע"פ מדה כ'. אא"ע של תיבת קדם על צד מקום מזרח ת"ע על קדמונו של עולם כמו כל אנשי סדום שלא היו מודים בקדמונו של עולם וכמ"ש וחטאים לה' מאד. וכמ"ש לעיל פר' ל"ח סימן ז' ויהי בנסעם מקדם:
רבי אומר. כמ"ש בריש הסי' שעל שידע שאנשי סדום רעים מכולם בחר לדור שם לעשות כמנהגם. ודעת ר' יוסי כפשוטו ע"פ מדה ט' שמ"ש ויבחר שבקש מקום יפה שיהיה מצוי שם מטוב הארץ שסדום מובחר מכל המקומות. על כן דרו שם חשובי המדינה וכמ"ש שמעו דבר ה' קציני סדום:
רעים אלו לאלו. בעניני ממון בגזל וחמס וכיוצא בזה וחטאים בג"ע כמ"ש יוסף ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלהים הרעה כנגד אדוניו כנ"ל. וחטאתי לה' בג"ע ועי' סנהדרין דף ק"ח ולקמן פר' פ"ח סימן ב':
לה' בעבודת כוכבים. שהיה החטא בענינים המיוחדים לה':
מאד זה ש"ד. עי' מ"כ גם יתכן כי מאד הוא אדם כמ"ש לעיל פר' ט' סי' י"ב ובתרגום ירושלמי דם הוא אַדַם ובלשון אונקלוס דמא וזהו מאד אותיות דמא ואַדַם: