ויהי כאשר הקריב. פסוק זה מדבר בפרעה וזה צ"ע. שהרי עיקר הכוונה לדמות מעשה ישראל למעשה אברהם אך לא למעשה פרעה. אך לשון חכמים מרפא ומלמדנו דעת עומק הענינים. שהוקשה לחז"ל שהיל"ל כאשר קרב. על כן דורש אא"ע על קרבת המקום ת"ע על קרבת הלב שהרי לקיחת שרה לפרעה הוא אחד מיו"ד נסיונות. שאברם הבין וידע שתלקח שרה והקריב לבו ולבה להש"י על ידי פרעה ומצרים לבטוח בה' לעמוד בנסיון וזה סימן לישראל שנתקרבו ג"כ אל הש"י ע"י פרעה ומצרים אצל הים כמ"ש ופרעה הקריב ודרשו בשמ"ר פר' כ"א סימן ד' שהקריב לבן של ישראל לתשובה וזהו באמת הדמיון שאצל ישראל כתוב ופרעה הקריב ואצל אברהם כתוב כאשר הקריב. אחר זמן רב מצאתי כל זה מפורש בזוהר על פסוק זה כאשר הקריב ושמחתי כי כוונתי בדעת המדרש לאמתה של תורה. וז"ל הזוהר אר"א כאשר הקריב כאשר קרב מבעי ליה מאי כאשר הקריב אלא כדכתיב ופרעה הקריב דאיהו אקריב להו לישראל לתיובתא אוף הכי דאקריב גרמיה להקב"ה וכו':
ובישראל כתוב כל הבן. וס"ד וכל הבת תחיון:
וייטב אלהים למילדות. והטובה היה מ"ש בסיפא וירב העם ויעצמו מאד הרי שהטובה לישראל:
ואברם כבד מאד במקנה. בכסף ובזהב לקמן פר' מ"א סוף סימן ב':
ויצו עליו פרעה. אנשים וישלחו אותו ובישראל כתיב ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם מן הארץ ואין שילוח אלא לשון לויה כמ"ש במכילתא ריש בשלח ובשמ"ר פרשה כ':