חרן ונציבין וקטספין. ג' אלו הוא פירוש על ארך ואכד וכלנה. ובבל הוא שנער עי' יומא י"א:
בארץ שנער. כמ"ש בהדיא וימצאו בקעה בארץ שנער ואחר ההפלגה כתוב על כן קרא שמה בבל. ומ"ש כאן ותהי ראשית ממלכתו בבל יקראה כן על שם סופו שאחר ההפלגה נקראת בבל. ושנער נוטריקון שם ננערו שהכל ננערו שם היינו כל בני תבל של המבול. (וכמ"ש בירושלמי סוף תפלת השחר מפסוק גם לבבל לנפול חללי כל הארץ יפ"ת). ומ"ש מנוערת מן המצות על שם סופה כשיגלו ישראל מהארץ לתוכה נחסרו מכל מצות אלו:
מתים נערים. שנער ר"ת שר נער פי' שרים נשארים נערים תמיד ולא מזקינים ורמז על ת"ח בתיבת ער שת"ח נקרא ער כמ"ש ער ועונה ובערוך ערך שנער גורס ששרי' מביטים בתורה כשהם נערים וכן הוא במדרש דפוס אמשטרדם ובדפוס פפד"א ליתא:
שונא וער. שהשונא נקרא ער כמ"ש ויהי עריך:
מן העצה ההיא יצא אשור. דאם כפשוטו שיצא מן הארץ ההיא. יקשה שהרי אשור מבני שם כמ"ש להלן פר' זו בני שם עלם ואשור וכאן בבני חם מדבר. ואיך אמר שיצא אשור מבבל מבני חם ובהכרח שמ"ש בריש י"א ויהי כל הארץ שפה אחת וגו' וימצאו בקעה בארץ שנער וישבו שם וגו' כל הענין במרד עצת המגדל הוא מ"ש כאן ותהי ראשית ממלכתו בבל בארץ שנער היינו אחר שישבו בארץ שנער כנ"ל מלך עליהם וכמ"ש לעיל פר' כ"ג סימן ז' שהוא המרידן כשמלך עליהם בשנער ומפסוק ח' של פ' י' עד פסוק י"ג מקומם בריש פ' י"א ובכלל מ"ש ויהי כל הארץ וגו' היינו גם בני שם הסמוכים שם בפרשה ואשור בתוכם שכולם ישבו בארץ שנער. וא"כ יתכן לומר מן הארץ ההיא יצא אשור שהרי כבר בא לתוכה אלא שיצא ממנה א"כ יקשה שהרי כתוב ויהי בנסעם מקדם ודרשו לקמן פרשה ל"ח סימן ז' שנסעו מקדמונו של עולם ואז וימצאו בקעה בארץ שנער וישבו שם. איזה שבח הוא לאשור שכפר בהקדוש ב"ה וישב עמהם בארץ שנער ואח"כ יצא ממנה אחר שכפר ואמרו במדרש תהלים ק"י וכן הביא בילקוט בשם תד"א ולקמן בסמוך שאשור צדיק היה ועל כרחנו שלא כפר ולא היה עמהם בעצה ולא בא כלל לארץ שנער. על זה דרש מן הארץ ההיא יצא אשור אא"ע שיצא משנער ת"ע שיצא מן העצה של הארץ ההיא שלא היה עמהם בעצה כלל וזהו עומק דברי המדרש כיון שראה שהם באים על הקב"ה אז פנה להתרחק ממקומם וזה אמת ויציב:
ונותן לך ד'. היינו ע"פ מדת מנגד ד' כנגד ד':
תלתסר. יתכן שהוא מ"ש אצל סנחריב מלך אשור ורצף ובני עדן אשר בתלשר:
ולא עשה אלא וכו'. פירוש שלא עשה כמו שהתחיל אלא באופן אחר שמרד בהקב"ה ונשתתף בחורבן ביהמ"ק וכמ"ש על עמך יערימו סוד וגו' גם אשור נלוה עמם וכו' אשר אמרו נרשה לנו את נאות אלהים היינו חורבן ביהמ"ק שנשתתף עם מואב ועמון. ומ"ש אמר הקב"ה אתמול אפרוח. היינו מ"ש גם אשור נלוה עמם מאי גם אלא שהפסוק מתמה על אשור שהיה מתחילה צדיק איך נהפך. ומ"ש המדרש אמר הקב"ה לאשור היינו הדיוק של תיבת גם:
אתמול אפרוח. היינו בדור הפלגה ודרך טבע העולם שמהביצה יוצא אפרוח ומהאפרוח נעשה עוף גדול והנמשל שבדור הפלגה לא מרד בהקב"ה וקידש את שמו ועתה בבית מקדשו ושכינתו מרד בו ונעשה מהאפרוח ביצה והאפרוח חי והביצה הוא מת. (ומ"ש מכונן כביצה פירושו כמ"ש במשנה שמכבנין אותו למילת פירושו שמסבבים אותו. וכן הביצה מסובבת וקשורה בקליפתה) ואולי צ"ל כאן מכובנן כביצה:
ללווט. דורש מ"ש היו זרוע לבני לוט סלה ובני לוט המה מואב ועמון שהסכימו לחרוב ביהמ"ק כנ"ל. וא"כ יקשה שהרי מפורש שם בפסוק הרבה אומות כמ"ש אהלי אדום וישמעאלים וגו' ט' אומות שחשב. ואח"כ אמר היו זרוע לבני לוט סלה הרי הם ב' כ"מ. ע"כ דורש ומכריע שמ"ש לבני לוט אין פירושו על מואב ועמון אלא על כל הט' אומות שחשב שהם בני קללה ולווטא:
אין אנו יודעים. שמפסוק זה אין אנו יודעים שיכולים לפרש כך וכך. ועל פי מדה י"ז אנו יודעים: