נתפרק יינו. כי תיבת מיינו מיותר אלא שלא נאמר שהקיץ משנתו ולא מיינו ויש לערער על קללתו וברכתו לכן הודיע שנתפרק ממנו היין ושב לדעתו. וברכתו ברכה וקללתו קללה.
ר' יהודה. דעת ר"י שכנען לא חטא ועל שלא היה יכול לקלל לחם והוא הקטן והפסול קלל לכנען שהוא הקטן והפסול מכל בני חם. ודעת ר"נ שאם לא היה לו חלק בחטא לא היה מקללו ועל פי מדת מנגד שיוצא בשן ועין דורש שחטא בעין שראה ובשן שאמר:
אותו מעשה. בקרא אינו מפורש מה שעשה. והמדרש סתם וכוון למ"ש סנהדרין דף ע' דפליגי בזה רב ושמואל חד אמר סרסו וחד אמר וכו' ע"ש ובפר"א סוף פרק כ"ג איתא ג"כ שסרסו. וכן נוטה דעת המדרש במ"ש אתה מנעת אותי מלהעמיד בן:
שישמשני. הוא עבדות וכמ"ש כאשר יחמול איש על בנו העובד אותו. על כן קללו בעבדות על פי מדת ממעל ומנגד. ולפי מ"ש בסימן ד' שלא היה ראוי לזה. דעת נח היה שיוכל להתרפאות והוא גרם לו שלא יוכל להתרפאות:
שהם עבדים לו. שעושים רצוני וכאלו כתוב עבד לאחיו העבדים לי ע"פ מדה ל"א ומדה ט':
כעור ומפוחם. מאחר שאנו רואים שכל זרע חם כעורים ושחורים ובתורה מפרש שנתקלל לעבד מן הסתם שזה מכלל הקללה וכמ"ש לקמן פר' פ"ו סוף סימן ג' בכל מקום גרמני מוכר כושי. ועי' תנחומא באריכות:
בן רביעי. כמ"ש ובני חם כוש ומצרים פוט וכנען:
וכלב. ובסנהדרין ק"ח איתא ג' שמשו בתיבה חם ועורב וכלב חם לקה בעורו עורב רק כלב כו' עי' רש"י שם:
שקבע מוניטין. חותם צורת וולד נקרא מוניטין כדמיון מטבע. וכמ"ש סנהדרין דף ק"ז במשנה אדם טובע וכו'. והקב"ה טובע כל אחד בחותמו של אדם הראשון וכו'. ועי' מ"ש לעיל פר' ל"א סימן י"ב בשם אגדת בראשית ועי' שמ"ר פר' ט"ו סימן כ"ז מוניטין של אלהיכם וכו':
ויפסל מטבעו. ובנמשל שיהיה עבד עבדים:
מפורסם. וכנ"ל בהגמרא: