כתיב תאבד. ילקוט תהלים ה' כל הענין ועי' לקמן פרשה ל"ח סימן א' ג"כ כל הענין:
הן ודיבורם. ופירוש הפסוק ע"פ מדה ט' וכאלו כתוב אנשי כזב שמדברים כזב תאבד אותם ודיבורם:
הן ומדברותיהם. הם ומנהגיהם כזב [וכ"כ ביפ"ת שמצא בגליון ישן שפי' מדברותיהם מנהגם] שאם הכוונה על דבריהם היל"ל מדברי לכן דורש ע"פ מדת ממעל מלשון דוברות בים מלכים א' ה' כ"ג כבשים כדברם ובדברי חז"ל דַבָּר אחד לדור:
התיר. שאחיתופל התיר בציווי לאבשלום. וצ"ע למה הביא ענין אחיתופל שהיה בימי אבשלום קודם לענין דואג שהיה בימי שאול. ואפשר על שבריש פר' ל"ח הוצרך להביא דברי אחיתופל תחלה כמבואר שם על כן גם כאן הביא כן:
זטויטוס. פי' במ"ע דל נחסר דבר מה וכאן פירושו שחסר חיים:
על פיו לפלטי בן ליש. כי מאחר שהרג דואג בעצמו לכל אנשי נוב על שנתן אחימלך לחם וחרב לדוד כל שכן וק"ו על דוד עצמו שבן מות הוא ואם היה כאן כבר היה נהרג:
שאינם לא חיין ולא נדונים. כי זהו ענין תועבה ושיקוץ ומטונף שלא ליגע בו ושלא יזכר שמו לא לטוב ולא לרע כי הרע והעונש בא לסוף לכלל טוב אחר עבור העונש והדין. וזה צ"ע דבריש חלק איתא דאין להם חלק לעוה"ב משמע שעומדים בדין כמ"ש בהדיא במשנה שם שאצל דור המבול איתא שם דף ק"ז ב' שאין להם חלק לעוה"ב ואין עומדים בדין משמע אבל אותם המבוארים במשנה א' עומדים בדין. ועי' במ"ר ריש פרשה י"א:
ואני כאשר עשו. נכשלתי בג"ע בבת שבע ובשפיכות דמים באוריה החתי. שהוי"ו של ואני דורש שמוסיף על ענין ראשון. ואני כמוהם עשיתי:
אלא שגמלת עלי. היינו כמ"ש ואני ברוב חסדך שפירושו ע"פ מדה ט' ברוב חסדך גמלת עלי וכאן אין הגמול מבואר אלא במקום אחר גם ה' העביר חטאתך לא תמות. כי מ"ש אבא ביתך אינו מחסד ה' אלא מבחירתו כמ"ש ויק"ר ריש פר' ל"ה בהדיא ואשיבה רגלי ובהכרח מ"ש ברוב חסדך ע"פ מדה ט' וי"ז מה שגמל שעשה עמו בחסד שכיפר לו שלא ימות:
שאינן לא חיים. כמ"ש סנהדרין ק"ז במשנה וכמ"ש לעיל פר' כ"ו ריש סימן ו':
כי מלאה הארץ חמס. ועשו כן במרמה וכמ"ש לעיל פר' ל"א סימן ה' ליקח פחות פחות מש"פ:
ואני. נח אמר כן ואני ומאחר שהענין מדבר בדור המבול וא"כ מ"ש ואני קאי על נח ועי' לעיל סוף פר' כ"ח וש"נ:
בא אתה וכל ביתך. וזהו ברוב חסדך אבא ביתך שהתיבה הוא הבית אשר צוה ה' שימלט בו נח וביתו וזה רק טובה וחסד ולא בחירה כנ"ל: