שנאמר בו תמים. נח שנאמר בו צדיק תמים. אברהם והיה תמים. דוד ואהיה תמים עמו. והחשבון כמ"ש במ"כ בשם רש"י נח מעת המבול עד שמת ש"נ שנה נ' פעמים ז' הרי כולם שביעיות. אברהם כשנצטווה על המילה היה בן צ"ט וחיה קע"ה הרי ע"ז עם שנה הצ"ט י"א שביעיות. וכן דוד חיה ע' שנה יו"ד שביעיות ודורש גז"ש שבע שבתות תמימות תהיינה:
היה מתחלתו. מדלא הקדים תיבת היה לפני התחלת הסיפור. היה נח וכן כולם. ע"כ דורש שלכך הקדים ואמר נח איש צדיק תמים וכן היה תמיד וכן אצל כולם: וזהו בדורותיו שבכל דורותיו והם למך ומתושלח ויו"ד דורות מנח עד אברהם שהיו כולם בימי נח היה צדיק:
ר' לוי בשם ריש לקיש. לקמן פר' ס"ד סימן ד' במ"ר פר' י"ח סימן כ"א אסתר פסוק איש יהודי לקמן פר' צ"ה סימן ג' שי"ר ריש פסוק חכו ממתקים ושם איתא שדורש תיבת עקב כדמיתלא עקיבא מן ארעא בתחילת שנה ג' שאז מתחיל התינוק לילך. ובמ"ר פר' י"ח הנ"ל דורש עקב הוא קע"ב והוא חיה קע"ה. ובכל המקומות כתוב כמו כאן. דר' יוחנן סובר בן מ"ח ור"ל סובר בו ג' שנה וא"כ יקשה דהא אית ליה לר' יוחנן שהיה צדיק מתחלתו ועד סופו ואיך אמר בן מ"ח שנה. רק במדרש אסתר מצאתי דר"י סובר בן ג' שנה ור"ל סובר בן מ"ח שנה וכאן בהכרח צריך הגהה. ובנדרים דף ל"ב איתא בן ג' שנה. ומאן דאית ליה בן מ"ח שנה היינו בעת ההפלגה שאז היה אברהם בן מ"ח שנה כמ"ש בריש סדר עולם שהרי ההפלגה היה בסוף ימי פלג היינו ש"מ שנה אחר המבול כמ"ש לעיל פר' כ"ו סימן ג' מנין אותיות שם והחשבון מפורש בתורה שאז היה אברהם בן מ"ח שנה כמ"ש פר"א פרק כ"ד מפסוק בלע ה' פלג לשונם כי ראיתי חמס וריב בעיר שאברהם אמר פסוק זה כשראה אותם שבונים העיר והמגדל ואז הפיל הקב"ה גורלות ונפל אברהם בגורלו ואיתא שם שע"ז אמר הקב"ה כמ"ש תהלים ט"ז חבלים נפלו לי בנעימים אף נחלת שפרה עלי (ע"ש עוד מפסוק בהנחל עליון גוים בהפרידו וגו' כי חלק ה' וגו') אז אמר אברהם הפסוק הסמוך אברך את ה' אשר יעצני וגו' שויתי ה' לנגדי תמיד כי אז הכיר בוראו. וכמ"ש מפורש לקמן פרשה ס"א סימן א' אברך את ה' אשר יעצני אף לילות יסרוני כליותי שנעשו כליותיו כשני רבנים והיו מלמדות אותו תורה וזהו באמת דעת מי שסובר שבן מ"ח הכיר בוראו. התבונן באמיתות הדברים:
ומה אני מקיים. למ"ד בן מ"ח הרי שלא היה תחלתו צדיק:
מתוקן למיתה. עי' שמ"ר פר' ב' סימן ד' שהעתקתי מהתנחומא שמות ותבין כאן:
והנחש היה. סגנון הפסוקים והנחש היה. וקין היה. איש היה בארץ עוץ. נח איש צדיק חמים היה. וחסר במדרש כאן על יוסף שהיה מתוקן לפרנס ולכלכל. ע"ש בשם תנחומא שהעתקתי:
אתמול אבנים שחקו מים. לעיל פר' כ"ח סימן ג' וש"נ ומבואר. ועי' עוד ויק"ר פר' ל"א סימן יו"ד. ובא הרמז בתיבת היה שתחלה היה באופן זה ואח"כ ראה עולם חדש. וצ"ע למה לא הביא מדוד שכתוב בו רועה היה עבדך לאביו בצאן. ויפתח הגלעדי שכתוב בו ויפתח הגלעדי היה גבור חיל. ואיך אמר המדרש וחמשה הן:
זן ומפרנס. דעתו שטוב יותר לדרוש בענין השוה אצל כולם ולומדים זה מזה:
מרדכי זן ופירנס. כמ"ש ויהי אומן את הדסה שזן ומפרנס אותה ואח"כ כשהיה משנה למלך ודורש טוב לעמו זן ופרנס כל ישראל כי אז היו ישראל בעוני ולחץ בגלות מדי ובלתי ספק פרנס אותם בכלל שאר טובותיו. ומעשה דר' יודן הובא דרך אגב. ורבי ברכיה ור' אבהו לא באו לפרש דברי ר' יודן אלא דרשו כן מעצמם. (וצ"ע מנין להם כל זה):
ואתה קח לך. מכל מאכל אשר יאכל וגו' והיה לך ולהם לאכלה. שיזונם ויפרנסם וכמ"ש לעיל סוף פר' כ"ט עד שהיה יודע וכו':
ואוכל פתי לבדי. סיפא דקרא ולא אכל יתום ממנה: