הלא נכחד קימנו. בפסוקים הקודמים האומרים לאל סור ממנו וגו' והוא מלא את בתיהם טוב. אם לא נכחד קימנו ויתרם אכלה אש ודורש המדרש מ"ש קימנו מלשון היקום אשר ע"פ האדמה הוא הממון. כמ"ש במ"ר פר' י"ח סימן י"ג והובא ברש"י סדר עקב על פסוק ואת כל היקום אשר ברגליהם והוא בפסחים קי"ח הובא ילקוט עקב שם:
בתחילה אבד. כי אין בעל הרחמים פוגע בנפשות תחילה כמ"ש ויק"ר פר' י"ז סימן ג' באריכות. ואף שפסוק אם לא נכחד קימנו מאוחר לפסוק אשר קומטו בלא עת. יפרש ר"א שמ"ש אם לא נכחד פי' אם כבר לא נכחד קודם אשר קומטו או שיפרש על פי מדה ל"א שמאחר שאנו מוצאים בתורה שזהו דרך הש"י א"כ זהו הסדר האמתי. וכן בפסוק וימח את כל היקום ואח"כ מאדם ועד בהמה ומעצמו מובן שתחילה בהמה ואח"כ אדם. אלא על שעיקר הגזירה על האדם לכך הקדימו. ומ"ש ויתרם אכלה אש פירושו על נכסיהם וכמ"ש והניחו יתרם לעולליהם. וכאן מרומז הנכסים והממון בתיבת היקום ובאיוב מפורש יותר:
בלוריות של זהב. פירש במוסיף ערוך ערך בלר בלשון יון לבנה קטנה:
הכל קראו תגר. כל הנביאים הזכירו כסף וזהב ועשרם לרעה וביותר על כסף וזהב שיצא עמם ממצרים שממנו עשו העגל:
ר' הונא ור' ירמיה. ירושלמי סנהדרין פרק ד' מיתות סוף הלכה ט':
אלא למען יכרת. ואם הפירוש על העצבים היה לו לומר למען יכרתו לשון רבים אלא דקאי על כספם וזהבם שהכשילום ומ"ש נתרות אין פירושו נתכות שאין זה אבידה גדולה אלא פירושו שנפרכות ונפזרות עד שנאבדו ולא יצלח לכל. כמ"ש לנתר בהם על הארץ. ועל כן אמר ויתרם ולא אמר וחילם או ממונם כדי לדרוש ויתרם נתרות ע"פ מדת ממעל עי' לקמן פר' ע"ג סימן ט' נתור ככיה ושיניה: