אר' אבא ב"כ. שי"ר פסוק משכני ילקוט יחזקאל י"ד וילקוט מיכה ב':
רק רע כל היום. עי' לעיל פר' כ"ז סימן ב' ומדרשים חלוקים הם:
ובי' שבטים כתיב. הוי חושבי וגו' וס"ד באור הבוקר יעשוה. ופסוק זה כתוב במיכה אשר כתוב עליו אשר חזה על שומרון וירושלים. ושומרון הם יו"ד השבטים. ופסוק הוי חושבי וגו' סובר שמדבר ביו"ד השבטים ולא בירושלים. כמ"ש בפסוק הקודם קרחי וגוזי על בני תענוגיך וגו' כי גלו ממך שכבר גלו והיינו יו"ד השבטים שגלו בימי יחזקי' ובנבואת מיכה מפורש שהיתה בימי יותם אחז יחזקי' וא"כ פסוק זה נאמר בימי יחזקי':
על משכבותם. שמרוב הדבקם בחטא נגזלה שנתם ושינת רשעים נאה להם ונאה לעולם:
והנה נותרה בה פליטה. בגלות ירושלים של צדקי' כתוב וכמ"ש בסיפא דקרא על גלות יכניה שיצאו לקראתם הנם יוצאים אליכם. וכמפורש בפסוק הקודם ובסוף פסוק זה. וצ"ע איך דורש על יו"ד שבטים. וצריך לומר שמ"ש המדרש נעשה ביו"ד השבטים מה שלא נעשה בדור המבול אין הכוונה דווקא על יו"ד השבטים אלא גם יהודה ובנימין בתוכם. רק מ"ש יו"ד השבטים על שמוצא בהם צד חמור כנ"ל מה שאין ביהודה ובנימין שאף שנאמר שהם שוים לדור המבול יקשה כן. אך ביו"ד השבטים נכתב בל' על גודל רעתם יותר מדור המבול ועם כל זה נשתייר בהם פליטה. ותירץ של המדרש מבואר בפסוקים שם בפרשה י"ד של ד' שפטים רעים שאפילו יהיה נח דניאל ואיוב בתוכם. נח היה בדור המבול דניאל בגלות ירושלים והיה ראוי שלא ישאר מהם פליטה בימי דניאל כמו בימי נח והפסוק מתמה והנה נותרה בה פליטה בגלות ירושלים בימי דניאל. ותירץ הפסוק המוצאים בנים ובנות. ולא אמר והנה מוצאים בנים ובנות והיה משמע שמוצאים להגלות. מירושלים לבבל אך כתוב והנה נותרה בה פליטה המוצאים משמע שהפליטה עתידים להיות מוציאים בנים ובנות ובזכות זה נותרה בה פליטה. ועל כרחך שהכוונה על צדיקים:
במאד מאד. וכן מפורש ביחזקאל ט"ז פסוק מ"ח אם עשתה סדום אחותך כאשר עשית את. ובמדרש איכה פסוק ויגדל עון בת עמי אמר ר"ת אית לן חורי (פירוש פסוק אחר כזה) ויגדל עון בת עמי מחטאת סדום וצ"ע למה לא הביאו הפסוק של יחזקאל ט"ז שהבאתי. ויתכן לומר שדעת המדרש שמ"ש אם עשתה סדום אחותך כאשר עשית את הוא לטובה ולשבח וכמ"ש כאן ולא חלו בה ידים שלא פשטו ידיהם במצות וצדקות וכמ"ש מפורש שם הנה זה היה עון וכו' ויד עני ואביון לא החזיקה אבל את החזקת יד עני ואביון שחלו בך ידים:
ההפוכה כמו רגע. סגנון הפסוק כך הוא ויגדל עון בת עמי מחטאת סדום ההפוכה כמו רגע ולא חלו בה ידים והמדרש כוון בזה כמ"ש במדרש איכה שהעתקתי שגם מפסוק זה ראיה שעון יהודה גדול מעון סדום והפסוק מתמה מאחר שגדול עונם מחטאת סדום ולמה בסדום נהפכה ברגע בכליון ולא כן את בת עמי. ותירץ המדרש מפסוק ולא חלו בה ידים ופשט הכתוב כמ"ש רש"י באיכה שלא חלו בה ידי שונאים שנהפכה על ידי מלאכים. אלא שא"כ יקשה איך אמר סתם ולא חלו בה ידים הרי חלו בה ידי המלאכים וכמ"ש מפורש על סדום בחלמיש שלח ידו הפך משורש הרים והם ב' כתובים מכחישים. ועיין לקמן פר' נ"א סימן ד' שדרשו פסוק בחלמיש על סדום. על כן דרש והכריע שמ"ש ולא חלו בה ידים. שלא עשו הידים שלהם כחם לפשטם במצות וסתם מצות בלשון חז"ל על הצדקה. שסמכו על הפסוק בנחמיה יו"ד ל"ג והעמדנו עלינו מצות לתת שלישית השקל לשנה הרי שהצדקה נקרא מצות סתם. אך בירושלים אף בעת חטאם וכשלונם פשטו ידיהם במצות כמ"ש שם באותה קינה ידי נשים רחמניות בשלו ילדיהם היו לברות למו בשבר בת עמי כדי לנחם אבלים במצות סעודת הבראה ע"ש במדרש איכה שם ביתר ביאור. ודעת המדרש לדרוש ע"פ מדה ל"א. לסמוך פסוק ולא חלו בה ידים לפסוק ידי נשים רחמניות בסדום לא חלו בה ידים אך בירושלים ידי נשים רחמניות וחלו בה ידים:
גוי כרתים. ע' מ"כ ומ"ש בזכות ירא שמים אחד וכו' איני יודע מנין לו וגם שאר דברי המאמר אינם ברורים ומאירים אצלי כלל ודעת ר' יוחנן שמדבר בעובדי כוכבים שאינם בעלי ברית א"כ מ"ש כרתים פי' שחייב כרת. ודעת ר"ל שמדבר בישראל שהם בעלי ברית א"כ מ"ש כרתים מלשון כורתי בריתי עלי זבח שאם מלשון כרת היל"ל נכרתים. אך כרתים משמע שהם כורתים: