עם אדם. פי' בעבור חטא האדם עשה ריב עם כל הבריות. והריב הם כל הקללות המפורשות בתורה על האדם. וכמ"ש בישעיה ה' שפטו נא ביני ובין כרמי שכל הענין דרשו חז"ל על אדה"ר וכמובא ברש"י שם. ולא לנצח אקצוף עם תולדותיו. שמוסיפים לחטוא ומוסיפים קצף כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי. פי' שיגלה הרוחות העטופות מלפניו ונשמות שעשה וברא בעת בריאת אדם הכלולים בספרו של אדם ואז יתוקן כל חטא אדם ותולדותיו ואז יקויים מ"ש בפסוק הקודם כה אמר רם ונשא וכו' אשכון את דכא וכו' להחיות רוח שפלים וכו' זהו כוונת הדרשה וכמ"ש בסוף הסימן ואגב שהביא הפסוק דורש בו אופנים אחרים בענין הרוח. והפסיק באמצע הדרשה בדברי ר"מ. ועל הקורא לשמור מה שהוא עיקר הדרשה לפי המקום. ומה שהוא דרך אגב. ולא יתבלבל בעירוב דרשות וישכח כוונת עיקר המאמר:
אמר ר' הונא. עי' ויק"ר ריש פר' ט"ו קהלת רבה פסוק הולך אל דרום ירושלמי ברכות פרק הרואה ובכל המקומות הנ"ל הגירסא א"ר יהושע בר חנניא ור' הונא הוא בעל המאמר דלקמן ג' רוחות:
היה העולם חרב בהם. ובמקומות הנ"ל הגירסא וביקשו לחרוב את העולם:
על אותה הספינה. ולא על כל העולם. וכמ"ש פר"א פרק יו"ד ודרך כל האניות עוברות ושבות בשלום בשתיקת הים והאניה שירד בה יונה היתה בצרה גדולה. שנאמר והאניה חשבה להשבר משמע אניה זו לבד ולא שאר האניות:
מעבר המדבר. וסיפא דקרא רגע בארבע פנות הבית משמע ולא במקום אחר. רק של אליהו על כל העולם כמ"ש מפרק הרים ומשבר סלעים משמע הרבה הרים והרבה סלעים של העולם:
לעולם אין מלך המשיח. יבמות ס"ב:
כל הנשמות. מפסוק זה הנ"ל כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי אז יקויים מ"ש מפסוק הקודם אשכון את דכא וכו' כנ"ל בריש הסימן. וכמ"ש לעיל פר' כ"א סימן א' ונצדק קודש ע"ש: