פתחו רשעים. הוקשה לו לשון פתחו רשעים שהול"ל הרגו רשעים על כן דרשו על קין שהוא הראשון שהתחיל בהריגה. וסובר שהרגו בחרב וכמ"ש בסימן הקודם מהיכן שחט אביו את הפר. וא"כ היה לו סכין וחרב וצור:
נע ונד. מדה כנגד מדה הוא הרג להבל שישאר הוא לבדו בעולם שיהיה לו מנוחה שלמה באין מפריע ע"כ נענש שלא יהיה לו שום מנוחה:
אנא בעי ליה גבך. וכמ"ש פר"א פרק כ"א שלא ידע קין שהנסתרות גלויות לפניו וטען אתה שואל אותי על הבל שלא יצרתיו ואין שמירתו עלי ואני שואל אצלך שיצרתו ושמירתו אליך. וענין המשל של האפרכוס שהוא ממונה לשמור את בני המדינה שלא יזיק איש לרעהו. ושיעניש למי שמזיק ומצא הרוג באמצע השוק ואדם אחד עומד על ההרוג אך לא ראה בעיניו שהרגו אלא שהדבר מובן מעצמו וכאילו ראה בעיניו. והאפרכוס שואל מי הרג לזה. והשיב לו אתה שואל אותי שאין שמירתו עלי ואני שואל אותך שהרי שמירתו עליך שאתה ממונה על זה. והשיב לו האפרכוס שמאחר שמצאתי אותך עומד עליו ולא לאחר הרי שאתה הרגתו ועלי לנקום דמו מידך. וכך הענין כאן שלפניו יתברך דומה שהבל שוכב במקום גלוי ומפורסם אעפ"י שהיה שוכב במקום סתר ודומה לפניו כמו שקין עומד עליו אף שהיה רחוק ממנו. שאין אחר בעולם. ובכלל זה שטען האיש להאפרכוס. הנה אתה שומר המדינה עלי לשאול אותך למה אין אתה משגיח שלא יהרוג איש את רעהו שאילו השגחת על זה לא היה אדם נהרג. כך טען קין אנא בעי ליה גבך שאם היית רוצה לא היה נהרג הבל וברצונך נהרג שלא הצלתו וכ"מ בהדיא בסמוך בסוף הסימן. וכן הוא בתנחומא ג"כ והשיב לו הש"י לא אמרת כלום שהבחירה מסרתי ביד האדם והרי צויתיך ביד אדם ששפיכות דמים אחת משש מצות שנצטוה אדם ואין אני מבטל בחירת אדם אלא החוטא נענש:
וליקט תותין. הוא פרי רך שמן שנדבק ביד הלוקט וידיו מתלכלכים בלקיטתו ואף שלא ראו אותו לוקט הדבר מובן מליכלוך ידיו. כך בנמשל שאמר לו הקב"ה שאין אתה יודע שאני יודע נסתרות הרי ידיך מלוכלכות מן החטא וזהו מ"ש את אחיו מידך שהדמים נכרים על ידיך שהחטא נרשם ועושה פגם בנפש החוטא ובלבו ורואה הנסתרות רואה בלב כמו בידים. ועיין במ"ר פר' כ' סימן ו' וסימן ט' ולעיל פר' י"ט סימן יו"ד ויש כאן ג' משלים המשל של האפרכוס שמבין כאלו ראה בעיניו וכן קין אפילו לפי טעותו הרי אין אחר בעולם וזה שייך למ"ש השומר אחי אנכי. והמשל השני שייך למ"ש דמי אחיך מידיך שידך מלוכלכים וכנ"ל וניכר שאתה הרגתו. והמשל השלישי שהעון צועק אלי ושייך למ"ש קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה כמו הגדי שצועק:
ודם זרעיותיו. שהיו ראויים לצאת ממנו על ידי זרעו והמאמר בסנהדרין דף ל"ז במשנה וע"ש עוד וכן הוא באדר"נ:
וימת בדם וכו' אלא בדמי. הפסוק בד"ה פ' כ"ד כ"ה וכאן הובא הפסוק בשיבוש. וכצ"ל התקשרו עליו עבדיו בדמי בני יהוידע הכהן ויהרגוהו על מטתו וימות ועל זה אמר בדם אכ"כ אלא בדמי:
אמר רשב"י. בא לפרש מ"ש צועקים אלי מן האדמה וכן הוא בילקוט כאן צועקים אלי אמר רשב"י:
אתליטין. כמ"ש במ"כ בפירוש השני. וכן הוא במוסף ערוך אנשים מתאבקין:
כך קול דמי אחיך. על שלא הצלתיו על כן צועקים אלי:
שעדיין לא עלתה לשם נשמה. פי' שעדיין לא מת אדם מיתה טבעית שהנשמה עולה למעלה אחר שנקבר הגוף ושב לעפר כמ"ש וישוב העפר על הארץ כשהיה והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה ולא ברא הקב"ה את האדם באופן זה שימות בהריגה והבל עדיין לא נקבר וע"כ צעקה הנשמה על דמי הבל כי הדם משכן הנפש וצעקה הנפש על הדם:
והיה דמו מושלך. בסנהדרין במשנה שם ד"א קול דמי אחיך שהיה דמו מושלך על העצים ועל האבנים והמדרש הפסיק לשון המשנה בדרשות אחרות: