שאין ת"ל ויקם קין. שהיה די שיאמר ויהי בהיותם בשדה ויהרגהו קין להבל. ועוד שתיבת ויקם משמע אחר השכיבה והנפילה ע"כ דורש שתחלה נפל קין תחת הבל שהפילו הבל לקין כאשר הבין בו שרוצה לרצחו ונתחנן לו קין שיניח אותו. וזה מרומז במ"ש אל הבל אחיו שתיבת אחיו מיותר ועוד שהיל"ל על הבל אלא שרומז על תתינת קין לאחיו וזה כולל שלש טענות. א' שראוי לאח לרחם על האח ועוד שאין לאדם בן אחר ואין להבל אח אחר והג' שלא יוכל להכחיש שהרי אין אחר בעולם וכל זה על פי מדה ט' שבתיבת ויקם מרומז הנפילה ובתיבות אל הבל אחיו מרומז הרחמים על אביו ועל אחיו:
תמן אמרין. עי' במ"ר פר' י"ח סימן כ"ב:
וילד לחבורתי. דורש מפסוק שאמר למך לנשיו כי איש הרגתי לפצעי וילד לחבורתי ודורש לקמן פר' כ"ג סימן ד' שאמר למך לנשיו בלשון תמיה. וכי איש הרגתי וכו' וכי ילד הרגתי וכו' כמו שהרג קין שעל זה חתם דבריו כי שבעתים יוקם קין וכו'. ולקמן מבואר איך דורש וע"פ מדה ט' אנו דורשים מדה י"ב מדבר שבא ללמד ונמצא למד שקין בא ללמד על למך ונמצא למד שנהרג הבל בדבר שעושה חבורה. וחבורה הוא הדם שנצרר ואינו יוצא לחוץ. ופצע הוא המכה פתוחה שהדם יוצא. וא"כ חבורה קטנה מפצע ולמה יזכור חבורה הקטנה מאחר שהיה כאן פצע ג"כ. ע"כ דורש שבהכרח שהרגו בקנה שאינו עושה אלא חבורה ועכ"ז עשה בו פצעים בקנה עד שהרגו. ורבנן סברי שבאבן הרגו דבר שעושה פצע וע"כ מקדים הפצע שאם בחבורה הרגו היה לו להקדים החבורה שהיא העיקר. אלא פירוש שעשה בו פצע באבן והרגו ועם זה לא נמנע ג"כ לעשות בו חבורות מגודל כעסו וכמ"ש בפר"א פרק כ"א שטבע אבן במצחו והרגו. ועדיין צ"ע שהרי מ"ש לפצעי פירושו פצע שלי לא על פצע שעשה לאחר ואיך דורש מלמך על קין. אך באמת עומק פשט המקרא כך הוא כי איש וכו' וכי איש הרגתי בפצע לפצעי שיבא לי פצעים בעבור זה וילד בחבורה לחבורתי שיבא לי חבורה וזה ע"פ מדת ממעל ומנגד ודרך קצרה שאם הייתי הורג בפצע היה עונשי כנגד זה שיבא לי פצע ואם בחבורה היה ראוי כנגד זה שיבא עלי חבורה. ועל פי מדות אלו אנו דורשים על קין שהרג להבל אם ע"י פצע או חבורה ויתר ביאור הדרשה עי' לקמן פר' כ"ג סימן ד' ותבין כאן:
מהיכן שחט אביו. שבת דף כ"ח ב' וש"נ:
משור פר. מקרין מפריס תחלה קרניו ואח"כ פרסותיו כמו שיצא מן הארץ. כי כל מעשי בראשית בקומתן נבראו ובצביונן נבראו. עי' שמ"ר ל"ד סימן י"ז ומש"ש:
עופות השמים. עי' פר"א סוף פרק כ"א באופן אחר שאדם קברו על ידי שראה מעורב אחד שעשה כן. ונתן הקב"ה שכר לעורב ע"ש. וכאן סובר המדרש שעופות וחיות טהורות קברוהו ואיני יודע מאין דרשו. ואף שעיקר הדרשה נעלם ממני עם כל זה אנו לומדים דבר גדול מדבריהם שמה שאנו מוצאים שום דבר טוב בתורה אצל שום בריה אף שאינו ממין האדם הכל על ידי מעשה טוב כמ"ש פר"א שעל כן כתוב לבני עורב אשר יקראו על שעל ידי העורב נודע לאדם איך לקבור להבל. וכמו שדרשו לקמן פר' ל"ו סימן ו' אצל יפת על שכיסה ערות אביו זכו בניו לכיסוי קבורה וכן כאן על שקברוהו וכסוהו זכו שיכסו דמם במותן:
שכרן שתי ברכות. פי' שנתן להם ברכה אחת נוספת על ברכת הבהמה על השחיטה ועופות וחיות גם על הכיסוי: