לעליונים ולתחתונים. מדקאמר גדול עוני מנשא משמע שנושא וסובל דברים אחרים רק עוני על שהוא גדול אינו נושא וסובל וזהו שנושא כל העולם עליונים ותחתונים וזה ע"פ מדה ט' וכמ"ש אני עשיתי ואני אשא ואני אסבול מה שעשיתי אני אשא ואסבול. ע' ד"ר ריש פר' ח' בא"א. והיא תפלה שכמו שסובל ונושא עליונים ותחתונים כך יסבול וישא עונו:
גדול עוני מעון של אבא. דייק מדכתיב גדול עוני משמע שעון שלו גדול מעון אחר וזה ע"פ מדת ממעל ודרך קצרה גדול עוני ולא פירש מאיזה דבר גדול הרי בהכרח מרומז באותה תיבה עצמה גדול עוני מעון אחר ועדיין לא היה אחר בעולם שחטא הרי בהכרח הכוונה על אביו וכאלו מפורש גדול עוני מעון אבא ואינו בדרך תמיה רק בדרך ווידוי ותשובה:
הן גרשת. בלשון עבר ולקין עדיין לא גרש אלא עתה רוצה לגרשו על כן דורש על אדם שכבר גרש ופירושו שאצל אדם כתוב הן האדם עד ויגרש וזהו הן גרשת האדם שכתוב בו הן האדם וכתוב בו ויגרש. ומ"ש אתמול שפירושו בזמן המוקדם. וכמ"ש לעיל פר' זו סי' ד' שמבריאת אדם ועד הריגת הבל לא פחות מנ' יום. ומ"ש ועכשיו אתה מגרשני היינו מ"ש אותו היום מעל פני האדמה כאלו כתוב הן גרשת כבר את אבא ואותי מג"ע שבג"ע נולד ועמו נגרש כמ"ש לעיל סימן ב' ועכשיו אתה מגרשני מעל כל פני האדמה:
שמא מפניך אסתר. דורש מ"ש ומפניך אסתר שאינו בניחותא שא"כ כפר בעיקר וכן אונקלוס תירגם כאן ומפניך אסתר ומן קדמך לית אפשר לאטמרא. ופירוש הפסוק לפי זה. הן גרשת אותי היום מעל פני האדמה שלא יהיה לי מנוח בה אלא נע ונד ואגל' למקום קיבוץ חיות רעות ונחשים פי' שמכעסך אי אפשר לי להסתר ויהרגוני כי לא תשמור אותי מהם בכעסך עלי ואתה לא גזרת עלי אלא נדידה. ומ"ש כל מוצאי פירושו אחד מהם שיפגעני תחלה: