ר' יוחנן ור"ל. הוקשה להם כפל לשון וישלחהו ויגרש וכמ"ש בריש סימן הקודם ודעת ר"י שבתיבת ויגרש גילה כוונתו באיזה אופן שלחו שלא להשיבו מה שלא יוכל לידע מתיבת וישלחהו:
כבת כהן. כמ"ש מ"כ בשם רש"י כאשת כהן וכו' שהכהן אינו יכול לישא גרושה ולא להחזיר גרושתו. וכמ"ש בתד"א ריש פרק א' ויגרש מלמד שנתן לו גירושין כאשה. וגירושין באשה לשון מקרא הוא כמ"ש. ואשה גרושה. נשי עמי תגרשון ובהכרח שהכוונה שעל שהיו מפתים אותם ומטמאים אותם בשכיבתם היו אוסרים אותם על בעליהן והיו מוכרחים לגרשם. ובכל התנ"ך כתיב לשון שלוחין על גרושי אשה. גם בלשון משנה מיוחד הגירושין לגרושי אשה. ולשון שלוחין הוא משותף בתנ"ך לכל השליחות לטוב ולרע ולגרושי אשה אך בגרושין אין בו כוונה לטובה רק לריחוק ולרעה. וכאן אצל האדם הכוונה שגרשו שלא יחזור עוד. ובזה פליגי ר"י ור"ל דלר"י לא יועיל הרצון אף שירצו שניהם לחזור כאשת כהן ולר"ל יועיל הרצון כאשת ישראל ועי' מ"ש לעיל בסימן ז' דשיטה גדולה היא פלוגתא דתנאי ואמוראי:
ויגרס בחצץ שני. על שתיבת ויגרש מיותר שכבר אמר וישלחהו כדלעיל ע"כ דורש עפ"י מדת ממעל מלשון ויגרס בחילוף שי"ן שמאלית וסמ"ך וע"פ מדת מנגד שעל שאכל בשיניו מה שאסור לו על כן גרשו שיגרס בחצץ שיניו וכמ"ש ערב לאיש לחם שקר ואחר ימלא פיהו חצץ. וזה נתקיים בחורבן בית המקדש בגלות וכמ"ש איכה רבתי פסוק זה:
למגרשו של ג"ע. שמאחר שכתוב ויגרש את האדם ולא כתב להיכן גרשו. ומאחר שלא פירש הרי שמפורש באותה התיבה עצמה כי לא בא לסתום אלא לפרש. ופירושו ויגרש למגרשו וזה על פי מדת ממעל ודרך קצרה שתחלה היה בפנים בג"ע וגרשו לחוץ למגרשו של ג"ע וכמ"ש אצל ערי הלוים ומגרשי הערים וכן ג"ע יש לו מגרש סביב ושם גרש את האדם ובפר"א פרק כ' איתא גורש וישב לו בהר המוריה ששערי גן עדן סמוך להר המוריה משם לקחו ולשם החזירו וכן הוא במדרש תהלים צ"ב וקרוב הוא למ"ש כאן שגרשו למגרשו שסמוך לו ומ"ש שג"ע סמוך להר המוריה זהו בזכות ובשכר רוחני וכמ"ש מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו וכו' שמי שזוכה במעשיו הטובים להתקבל בהר קדשו לרצון הוא זוכה להתקבל בג"ע וזהו מ"ש פתתו לי שערי צדק וכו' זה השער לה'. וכן פתחו שערים ויבא גוי צדיק וכו' לג"ע התחתון והעליון כמ"ש וזה שער השמים:
והושיב עליו שומרים שישמרו אותו. פי' שישמרו שלא יכנס לג"ע ואותם שומרים ישמרו גם אותו שלא יגע בו רעה כמ"ש כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך. והביא ראיה מפסוק ועל העבים אצוה מהמטיר עליו מטר וכל הענין בפרשה מדבר באדה"ר אשירה נא לידידי וכמ"ש לעיל סוף פר' י"ט על פסוק ויקו לעשות ענבים ושם כתוב ועל העבים אצוה מהמטיר עליו מטר. ותיבות עליו מטר מיותרים על כן דורש מטר מלשון משמרת שתרגומו מטרתא וכן תרגם על משמר שפירושו בית האסורים ג"כ מטרתא. ותחלה אמר ועל הערים אצוה מהמטיר כפשוטו כמ"ש ועצר את השמים. ואח"כ אמר עליו מטר שהושיב עליו שומרים. וכאן מפורש וישכן וכו' לשמור וכו':