ר' אבא בר' כהנא. עיין לקמן פר' ל"ח סימן ט' ג"כ ר' אבא בר כהנא באופן זה ולקמן פר' מ"ט סימן ו' ג"כ ר"א ב"כ. ועיין במ"ר פר' י"ג ריש סימן ג':
אין ועתה אלא תשובה. שלפי פשוטו יקשה שאין לתיבת ועתה שייכות למעלה ולא נמשך ממנו שהרי הוא חששא בפני עצמו ופן יאכל מעץ החי. ויותר יקשה מ"ש פן ישלח ידו מי איכא ספיקא קמי שמיא. ועוד לפי קבלת חז"ל שכל מקום שכתוב השמר פן ואל אינו אלא לא תעשה וא"כ פירושו ועתה לא ישלח ידו. (ויתכן שעיקר הוראת תיבת פן הוא חששא אלא שמזה אנו מבינים כוונת האומר מאחר שאומר בלשון פן וחששא הרי כוונתו שלא לעשות עכ"פ יקשה מי איכא ספיקא) ע"כ דורש שמ"ש ועתה אינו שייך למעלה ולא נמשך ממנו אלא פירושו על פי גז"ש על התשובה מפסוק ועתה מה וכו' וכן ביואל ב' עתה שובו עדי וכו' (וכמ"ש באבות אם לא עכשיו אימתי ישוב היום שמא ימות למחר ובאופן זה מרומז התשובה בתיבת ועתה ופירושו שהקב"ה אמר לו שישוב בתשובה אמר פן לאו. ולא יתכן שהשי"ת אמר לאו שלא ישוב. ואא"ע על הש"י תנהו ענין על האדם שהוא אמר לאו שלא ישוב. וא"כ מ"ש ישלח ידו הוא בוודאי בלא ספק שישלח ידו אל עץ החיים. ומ"ש המדרש שאם אוכל הוא חי אינו בדרך ספק אלא שבא לפרש שמ"ש ואכל וחי אינו נבואה וגזירה שיאכל ויחי' שהרי לא היה כן אלא פירושו שמודיע טבע העץ כשאוכלים אותו חיים לעולם ואם היה נשאר בג"ע היה לוקח והיה אוכל והיה חי לפיכך וישלחהו. וכל זה ע"פ גז"ש וסידור שנחלק ודרך קצרה:
כיון ששלחו. בכתוב מפורש להיפך שתחלה אמר הן האדם וכו' ואח"כ וישלחהו. ועיין לעיל פר' י"ט סימן ט' שמאחר שגרשו התחיל מקונן עליו ומש"ש ולעיל פר' זו סוף סימן ב' ותבין כאן: