הן האדם היה כאחד ממנו. הוקשה לו איך היה אחר החטא כאחד ממנו. ע"כ דורש שהאדם יהיה כאחד ממנו לעתיד כשיצדק מהגזירה. וזהו שדורש פסוק בדניאל ח' ואשמע אחד קדוש מדבר. ופשוטו על המלאך שנקרא קדוש. שיש הרבה קדושים והוא שמע מאחד קדוש. אלא שא"כ היל"ל קדוש אחד. ועל שכתוב אחד תחלה. דורש על הקב"ה שהוא אחד. ומ"ש קדוש אין לפרש על שהוא קדוש שהרי גם המלאכים נקראו קדושים. ע"כ דורש שהכל אומרים לפניו קדוש. שהוא שבח מיוחד להקב"ה ולא למלאך וזה יהיה לעתיד שהכל יודו באחדותו וקדושתו כמ"ש ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד וכתיב והתגדלתי והתקדשתי לעיני וכו' וזה יהיה אחר תיקון חטא האדם:
מדבר. ולא פירש מה מדבר כי מ"ש ויאמר אחד קדוש ענין אחר הוא. ע"כ דורש מדבר גזירות קשות. שדיבור בכל מקום הוא קשה שקלל כל הברואים בקללת האדם. ומ"ש ויאמר אחד קדוש לפלמוני המדבר שלא פירש מי הוא הפלמוני וגם תיבה זו אין דוגמתה בתנ"ך. על כן דורש שהוא מפורש על פי נוטריקון על אדם הראשון פלוני פנימי כלומר שעתה הוא פלוני רחוק ונכרי מקדושתו. אבל מקודם היה פנימי. עד מתי החזון. פי' על הדיבור הנ"ל שהיא הגזירה הקשה. וחזון הוא ג"כ קשה כמ"ש לקמן פרשה מ"ד סי' ו' מפסוק חזות קשה הוגד לי ומ"ש המדבר עוד הפעם. פירושו על מקבל הדיבור והגזירה הקשה הנ"ל או יהיה פירושו על פי מדה ל"א ויאמר אחד קדוש המדבר לפלמוני וכנ"ל:
החזון התמיד. וכי החזון הנ"ל הקשה יהיה תמיד חלילה לא כן הוא כמ"ש לקמן פר' כ"ד סימן ד' לא לעולם אריב עם אדם ולא לנצח אקצוף עם תולדותיו:
והפשע שומם. שאף שכבר מת נשאר פשעו אחריו שומם עליו בקבר עד יכלה ויחזור לעפרו:
תת וקודש וצבא מרמס. נותן הכל למרמס למלאך המות. בין אותו בעצמו שהיה קודש הוא אדה"ר ובין תולדותיו שנעשו רבים וצבא:
ערב בוקר. שיהיה ערב ובוקר יחד וכמ"ש לעיל פר' ב' סימן ג':
אני מצדיקו. לאותו קודש הנ"ל ובאותה שעה יהיה מ"ש כאן הן האדם היה כאחד ממנו. וכמ"ש בריש הסימן. וכמ"ש חז"ל עתידים צדיקים שיאמרו לפניהם קדוש כדרך שאומרים לפני הקב"ה קדוש וזהו ונצדק קודש כשנצדק מהגזירה והדבור הנ"ל אז קודש יאמר לפניו קדוש ויהיה ג"כ כאחד קדוש וכנ"ל וכמ"ש לקמן סימן ז':