קולה כנחש ילך. אצל מפלת מצרים כתיב. ועיין בספרי מדרש תנאים מדה י"ב ושם מבואר פירושו באריכות עפ"י מדה הנ"ל ובא נחש ללמד על מצרים שיהיה קולה הולך בכל הארץ ואצל מפלת מצרים מפורש וצוחתה מלאה הארץ. ונמצא למד הנחש ממצרים וכתיב שם כי בקרדומות באו לה כחוטבי עצים. ועיקר הענין שם בל"ב מדות:
ר' יודן ורב הונא. צ"ע דפתח בתרי וסיים בחד (ואולי פירושו שאחד משני אלה אמר זה ולא מסיימי מי מהם ע"כ הזכיר המדרש שניהם):
גידין של אדמה. פי' רש"י שיש בקרקע מיני אדמה כמין גידין שקורין ומו"ש בלע"ז. מדקאמר תאכל משמע שיש דברים שנאכל:
הכל מתרפאין. כל העולם כולו יחזור כמקדם ומחץ מכתו של עולם ירפא כמ"ש לעיל פר' יו"ד סוף סימן ד' פר' י"ב סימן ו' פר' צ"ה סימן א' ונחש עפר לחמו. ור"ד זאב וטלה ירעו כאחד ואריה כבקר יאכל תבן. ונחש עפר לחמו. שהנחש ישאר בקללתו. ועפר תאכל כל ימי חייך וכמו שדרשו ברכות פ"א. ומי חייך העוה"ז כל ימי חייך להביא לימות המשיח שאז הוא העת שהכל יתרפאו חוץ מן הנחש:
והעובד העיר יעבדוהו מכל שבטי ישראל. משמע מי שמיוחד לעבודת העיר תמיד היינו הגבעונים שנתנם יהושע לעבודת העיר ירושלים חוטבי עצים ושואבי מים לעדה ולבית ה' יעבדוהו כל שבטי ישראל והוקשה לחז"ל איך יתכן שמי שהיה עד הנה עובד העיר. איך יתגדל שיהיו הכל עובדים אותו ע"כ דרשו א"ת יעבדוהו אלא יאבדוהו. וכן הגירסא במ"ר פר' ח' בסימן ד' יאבדוהו וכנ"ל [ובירושלמי פ' עשרה יוחסין ובשוח"ט וכן באגדת שמואל פכ"ח. יפ"ת] ועיין ב"ב דף קכ"ב דרשה אחרת לפי הכתיב. וברש"י במדרש גורס א"ת יעבדוהו אלא יעבידוהו. אך בדברי חז"ל מצאתי יאבדוהו ועיין ילקוט כאן. וילקוט ישעיה ס"ה וילקוט יחזקאל מ"ח:
אני עשיתיך מלך. סוטה דף ט' ב' כל הענין אבות דר"נ פרק א' בל הענין:
מלך על הבהמה וכו'. כמ"ש ערום מכל חית השדה:
קוממיות כאדם. כמ"ש ר' הושעיא לעיל פר' י"ט סוף סימן א':
בקשת להרוג את האדם. לעיל סוף פר' י"ח ופר' זו ריש סימן ד':
וכן מצינו בקין ובקרח. כל אחד מבואר במקומו בקרא: