שהיפך דברים. כמ"ש לעיל פר' י"ט סימן ד' מן האילן הזה אכל וברא העולם הרי שהיפך הכל וכן מצאתי בהדיא בילקוט משלי ט"ז:
שהפריד אלופו. הש"י אדון העולם שסילק השגחתו של טוב וחסד כמ"ש לעיל פר' י"ט סימן ז' ומיד נתקלל וכמ"ש בסוף הסימן אלא קפץ עליו ופסק את דינו ומ"ש ומיד נתקלל דברי המדרש שמוסיף על הפסוק שאינו מרומז בו כלל. גם המדרש פירש הפסוק היפך מה שפי' בתורה תחלה דברי הריגון לא מות תמותון. ואח"כ דברי ההיפך כי יודע וכו'. ועל מ"ש ישלח מדון לא פירש כלל. אך המדרש בא לגלות עומק פשט המקרא כי לפי מה שנראה מפשוטו איש תהפוכות דברים הפוכים לגמרי ישלח מדון ישלח דברי ריב. ונרגן שאומר דברי תרעומות יפריד אלוף. ולפי זה יקשה שהיל"ל בהיפך איש נרגן ישלח מדון ואיש תהפוכות יפריד אלוף שהיה לו לתלות הקל בקל המדון בנרגן והחמור בחמור יפריד אלוף בתהפוכות ע"כ דורש הפסוק עפ"י מדה כ' אא"ע. ועפ"י מדה ל"א ועפ"י מדת נוטריקון באופן זה איש תהפוכות ונרגן יפריד אלוף ישלח מדון שהתהפוכות הוא מ"ש כי יודע שמאילן זה אכל וברא עולם. וע"כ ריגן ואמר לא מות תמותון שהוא הדבר הקל וסוף דברים במחשבה תחלה. שאם לא היה כאן אלא חטא של נרגן היה נידון ככל חוטא על ידי שאלה כמו אדם וחוה והיה מקבל ממנו התנצלות אך בעבור שדברי ריגון היה מסיבת תהפוכות שבלבו א"כ כלו תהפוכות ולא ריגון ועוד שאם לא היה אלא ריגון לא היה מפריד אלוף אלא על שהיה תהפוכות על כן הפריד אלוף. וזה להגדיל החטא שהיפך וריגן והפריד אלוף לזה הקדים הפסוק התהפוכות תחלה ועל כן ישלח מדון שהאלוף שלח מיד הקללה שלא עפ"י שאלה כלל ולא שמע ממנו התנצלות. ודורש מדון נוטריקון וזהו שאמר שהפריד אלופו של עולם ומיד נתקלל. גם יתכן שמ"ש ישלח מדון פי' ששלח ועזב דברי משא ומתן של הריב עמו ומ"ש שפסק דינו מיד הוא ע"פ מדה ט' שזהו הכוונה של מ"ש ישלח מדון ומיד נתקלל. כמ"ש ויאמר ה' אלהים אל הנחש כי עשית זאת ארור אתה. עיין סנהדרין דף כ"ט א'. ומ"ש עם אדם נשא ונתן. היינו מ"ש מי הגיד לך המן העץ וכו'. וכן עם האשה שאל אותה מה זאת עשית. ונ"ל שהם שני טעמים תחלה אמר שהטעם מחמת שהיפך דברים. ואח"כ אמר עוד טעם אחר: